הסנאטור ברני סנדרס וסגן הנשיא לשעבר ג'ו ביידן, המובילים כרגע במרוץ הדמוקרטי לנשיאות, עושים מאמץ של הרגע האחרון לנצח בבחירות המקדימות הראשונות שיתקיימו ב-3 בפברואר – ונאבקים גם נגד המועמדים האחרים, ובמיוחד אליזבת וורן ופיט בוטיג'ייג. סקר אחרון נותן לסנדרס יתרון קל באייווה, ואילו ביידן מוביל בנבאדה ודרום קרוליינה. המרוץ כה צמוד, מציין ניו-יורק טיימס, עד שכל אחד מארבעת המועמדים יכול לנצח בכל אחת משלוש המדינות ולשנות את פני המרוץ.

ביידן, המוביל בסקרים במישור הלאומי, נחוש במיוחד למנוע מיריביו נצחונות מוקדמים העשויים להעניק להם תנופה פתאומית. הוא שלח בשקט את סגן מנהל הקמפיין שלו, פיט קוואנו, לעיר דה-מויין כדי לפקח אישית על ההכנות באייווה, והוא עצמו שם את המדינה בראש סדר העדיפות שלו בביקוריו בשבועות האחרונים. עם זאת, התמיכה בביידן באייווה נותרה נמוכה, והוא יזדקק להפתעה של הרגע האחרון כדי לנצח בה. בסקר האחרון מוליך סנדרס עם 20%, ואחריו וורו (17%), בוטיג'ייג (16%) וביידו (15%). זו הפעם הראשונה בה סנדרס מוליך בסקר באייווה, והדבר מלמד על כךתקף שהצליח להחזיר את הקמפיין למסלול לאחר התקף הלב בו לקה המועמד המבוגר ביותר (בן 78) לפני שלושה חודשים.

הן סנדרס והן ביידן רוצים ליטול לידיהם את המרוץ, אשר היטלטל קשות בשנה האחרונה בשל כניסתם אליו של מועמדים חדשים עם רעיונות חדשים; וורן ובוטיג'ייג הם הבולטים שבהם, ושניהם הובילו מדי פעם באייווה ובניו-המפשייר. על-רקע הליך ההדחה והמתיחות במזרח התיכון, מנסים סנדרס וביידן לנצל לטובתם של ההתנגשות עם אירן באייווה – מדינה בעלת מסורת של התנגדות למלחמה ומתינות אידיאולוגית. סנדרס ניצל את יתרונו הפיננסי כדי לשדר במדינה זו הרבה יותר פרסומות מאשר מתחריו, והבליט את עברו האנטי-מלחמתי. ביידן החל גם הוא לשדר פרסומות באייווה, ובנאום בניו-יורק בשבוע התנהל כאילו הוא בעימות ישיר מול טראמפ.

ביידן נכנס למרוץ עם יתרון בדמות פופולריות בין המצביעים השחורים, בעוד סנדרס נהנה ממערכת גיוס התרומות המשומנת ביותר. ביידן מוליך בצורה עקבית בסקרים הלאומיים, בעוד סנדרס גייס 55 מיליון דולר ברבעון האחרון של 2019. אבל כלל אין זה מובטח שמישהו מהם יזכה במועמדות ללא קרב ארוך, ובהחלט ייתכן שבוטיג'ייג או וורן יזכו בכמה נצחונות – מדגיש הטיימס.

נכון לעכשיו, הבוחרים הדמוקרטים במדינות שיצביעו ראשונות עדיין די המומים מהעובדה שלא פחות מ-13 איש מתמודדים במפלגתם. בסקר האחרון באייווה, רק 40% מהנשאלים אמרו שכבר החליטו בעד מי יצביעו – הרבה פחות מאשר באותה נקודת זמן לפני ארבע שנים. "זה כמו ילד: אם אתה נותן לו יותר מדי אפשרויות, הוא קופא", אומרת חברת הקונגרס איימי קוסטר. "בגלל שכל כך הרבה מוטל על הכף, איש אינו רוצה לטעות בבחירתו". ולא רק הבוחרים מן השורה: ארגוני עובדים חזקים, כמו ארגוני המורים, מעדיפים גם הם לשבת על הגדר כרגע.

הצורה בה מתחלקים הנציגים בוועידת המפלגה הדמוקרטית גורמת לכך, שהמרוץ עשוי להתנהל בין שלושה-ארבעה מועמדים גם אחרי סופר טיוזדיי – השנה ב-3 במארס – בו נקבעים קרוב ל-40% מהנציגים. בנקודה הזאת ייכנס למשחק מייקל בלומברג, אשר החליט לוותר על ארבע המדינות הראשונות (אייווה, ניו-המפשייר, דרום קרוליינה ונבאדה) ולמקד את מאמציו במדינות הבאות ובמיוחד באלו של תחילת מארס. עם זאת, אם ביידן יסתמן כמועמד מוביל בצורה מובהקת אחרי סופר טיוזדיי, בלומברג צפוי לפרוש מהמרוץ ולמקד את מאות מיליוני הדולרים שלו במאבק נגד הנשיא דונלד טראמפ.

ביידן מצידו מקווה שהמרוץ הממשי לא יימשך מספיק זמן כדי לאפשר לבלומברג להפוך לגורם של ממש בו, ונראה שמנגנון המפלגה הדמוקרטית מתגייס לעזרתו: בשבוע שעבר הודיעו כמה ממנהיגי המפלגה באיזורי מפתח על תמיכתם בביידן. בפומבי אומרים יועציו של ביידן שהוא יכול לנצח באייווה; בשיחות פרטיות, מדווח הטיימס, הם חוששים מתבוסה בדמות המקום הרביעי. אבל אם הוא אכן ינצח באייוויה ויסיים ראשון או שני בניו-המפשייר – יש הסבורים שיהיה קשה מאוד לעצור אותו.

אותם הדברים אמורים גם לגבי סנדרס. אנשיו משוכנעים שיש לו סיכוי טוב לנצח בניו-המפשייר, נבאדה ואייווה (ביידן ינצח בדרום קרוליינה, הם מעריכים) – ואז הכסף הגדול שלו ידבר בסופר טיוזדיי, והבוחרים הלטינים יתנו לו יתרון בקליפורניה ובטקסס. אבל גם הם מודים, שהוא יהיה חייב לגייס תמיכה משמעותית ממיעוטים, במיוחד אפרו-אמריקנים, כדי להבטיח לעצמו את המועמדות. ובניגוד לביידן, יהיה עליו להתגבר על הסתייגויות משמעותיות מצד מנגנון המפלגה.

עם כל האופטימיות של אנשיו, מדגיש הטיימס, ביידן יהיה חייב לתפוס תאוצה באייווה, הוא עדיין אינו מוביל בבטחה בניו-המפשייר וייתכן שהוא ייאלץ למתוח יתר על המידה את משאביו במדינות מפתח גדולות בהן הוא פעיל פחות מיריביו. גם אנשיו של ביידן מודים, כי ל-וורן וסנדרס יש ארגון טוב יותר ברבות מן המדינות שיצביעו בפברואר ובמארס. והנה דוגמה לתנודתיות של הקמפיין: בעוד מחנה ביידן סבור שהמתיחות הבינלאומית תועיל לו משום שתאפשר להבליט את יתרונו בתחום, יריביו יזכירו שהוא תמך ב-2003 בפלישה לעירק שבמידה רבה יצרה את התסבוכת הנוכחית.