שתי אמיתות מניעות נכון לעכשיו את המרוץ הדמוקרטי לנשיאות. האחת: ברני סנדרס מוביל ברוב הסקרים באייווה ובניו-המפשייר והמומנטום לצידו. השנייה: המצביעים הדמוקרטיים בבחירות המקדימות חושבים בצורה אסטרטגית – מי יוכל לנצח את דונלד טראמפ בחודש נובמבר. וזה אומר – מסביר הפרשן הפוליטי ג'ון אליס במאמר בוושינגטון פוסט – שמצב הרוח הדמוקרטי הוא כזה: "אנחנו אוהבים את ברני. הוא לוחם. אבל אנחנו חוששים שאם נבחר בו, הוא יפסיד בסתיו, אנחנו צריכים מישהו שיוכל לנצח".

אם שני אלו שעשויים להיות אותו "מישהו" – ג'ו ביידן ופיט בוטיג'ייג – יפסידו לסנדרס בשתי המדינות, תיפגע במידה מסוימת ההערכה שהם יכולים להיבחר לנשיא. אין בוחרים רבים שאומרים: "הוא מוצא חן בעיני – הוא מפסיד הרבה". לכן, המומנטום של סנדרס מפחיד את הממסד הדמוקרטי; זה כמו להתעורר מסיוט – ולתפוס שהוא מתרחש באמת.

לדעת אליס, עובדה זו מסבירה מדוע דמוקרטים ברחבי המדינה יגלו בקרוב שהם בעצם אוהבים את מייק בלומברג, מיליארדר ומי שהיה ראש העירייה הרפובליקני של ניו-יורק. הוא לא בדיוק מה שהם רוצים, אבל ב"סופר טיוזדיי" (3 במארס) הוא ייראה להם כמו בראד פיט. דומה שאנשים עוד לא הבינו, שבלומברג עומד להוציא סכום עתק מכיסו על הקמפיין שלו: אולי מיליארד דולר, אולי שניים. מספרים כאלו מקעקעים את יסודותיו של כל מודל עבר בבחירות לנשיאות. הוא יכול לקנות כל עיתון וכל רשת כבלים מקומית בלי לפגוע כהוא זה בשווי נכסיו.

אם בלומברג יהיה המועמד, הרי שעד יום הבחירות כל מצביע המתנגד לטראמפ יקבל עוד ועוד פניות אישיות, וגם הסעה לקלפי אם יהיה בכך צורך – וכך יתווספו קולות רבים לצד שלו. אבל האם בלומברג בכלל יכול לזכות במועמדות מטעמה של מפלגה שכמעט העדיפה את ברני סנדרס על פני הילרי קלינטון? זאת שאוהבת את אלכסנדריה אוקסיו-קורטז? זאת שמטיפה לביטוח בריאות ממלכתי מקיף ולבתי שימוש לטרנסג'נדרים?

הבוחרים הדמוקרטיים הללו אינם הבוחרים הדמוקרטיים בה' הידיעה, טוען אליס. הם עושים המון רעש, אבל אין להם המון קולות. מישהו שיאחד את הדמוקרטים המתונים יותר, יזכה בכל מדינה גדולה החל מ"סופר טיוזדיי". וזה בדיוק המועד בו מתחיל הקמפיין של בלומברג. הדמוקרטים סבורים שטראמפ ינצח את סנדרס ואת אליזבת וורן. לרבים מהם יש הסתייגות מ-ביידן. והם יודעים שבוטיג'ייג לא ינצח במשחק של הגדולים בפעם הראשונה שהוא משתתף בו.

כן, בלומברג הוא קצת משעמם. הוא לא ממש כריזמטי. אבל מה שהיווה חסרונות בפעמים הקודמות בהן שקל להתמודד לנשיאות, מהווה יתרון כעת – סבור אליס. כל מועמד אחר יוכל להוציא לכל היותר חצי, ואולי רק שליש, מהסכום שיוציא טראמפ. בלומברג יוכל להוציא פי חמישה מהנשיא, וישפר דרמטית את סיכוייהם של הדמוקרטים לזכות במושבים נוספים גם בשני בתי הקונגרס. נקודת התורפה הבולטת ביותר של טראמפ היא שהוא גורם לאנשים להיות עצבניים; הוא עושה את זה לאנשיו שלו. בלומברג אינו מעצבן איש; הוא משרה ביטחון. וזה בדיוק מה שמחפשים הקולות הצפים.