מה עובר במוחו של ולדימיר פוטין? השבוע (יום ד', 15.1.20) הוא הפתיע את כל מי שעוקב אחרי הקרמלין, כאשר בנאומו על מצב האומה הודיע על שינוי נרחב בחוקה הרוסית ועל משאל העם לאישורו – מבלי לפרט. ומיד אחרי פצצה זו הגיעה עוד אחת: ראש הממשלה, דמיטרי מדבדב, התפטר עם כל ממשלתו והוחלף בידי ראש רשות המיסים, מיכאל מישוסטין.

אקונומיסט אומר, כי יש להתחיל בעובדה פשוטה כדי להבין מה קורה במוסקבה. ב-20 השנים האחרונות משםטו של פוטין הרג יותר מדי אנשים וגנב יותר מדי מיליארדרים, מכדי שהוא יוותר אי-פעם מרצונו על השלטון. לפי החוקה הנוכחית, הוא לא יכול לרוץ שוב עם תום כהונתו ב-2024. לכן, ההערכה תמיד הייתה שהוא ישחק עם הכללים. ב-2008, אחרי שתי קדנציות כנשיא, מינה פוטין את עצמו לראש הממשלה ושלט בפועל, כאשר הנשיא הפורמלי הוא מדבדב. התעלומה היחידה הייתה לאיזה תפקיד הוא ידלג ב-2024.

אפשרות אחת היא ראשות הממשלה – ופוטין אמר השבוע שבכוונתו לחזק משרה זו, כך שראש הממשלה (ולא הנשיא) יוכל למנות את כל השרים (באישור הפרלמנט, בו הוא שולט ממילא). אפשרות ריאלית יותר היא שפוטין ימשיך לעמוד בראש "מועצת המדינה" – גוף רב-כוח שסמכויותיו בלתי מוגדרות; גם לגוף זה מתכנן פוטין לתת יותר סמכויות.

בפועל, הפרטים לא ממש חשובים – טוען אקונומיסט. רוסיה היא דיקטטורה המתחפשת לדמוקרטיה. פוטין חייב את הצלחותיו האלקטורליות לשנים של צמיחה כלכלית (שהגיעו לקיצן בשל שחיתות, חוסר יעילות, ירידת מחירי הנפט והעיצומים המערביים) והחזרה למדיניות האימפריאליסטית של התקופה הסובייטית. אבל גורמים חשובים עוד יותר היו שליטתו בטלוויזיה הממלכתית, חסימת מועמדים פופולריים של האופוזיציה, האילוף של חלק ממפלגות האופוזיציה והמאסרים ואף הרציחות של מנהיגי האחרות.

לא משנה אם פוטין יהיה נשיא, ראש הממשלה, ראש מועצת המדינה או יו"ר כבוד של ארגון הברידג' הלאומי (המשרה ממנה שלט דנג קסיאופינג בסין שנים לאחר פרישתו הרשמית). החשוב באמת הוא האם רוסיה תהיה דמוקרטיה. גם לא ברור מהם השינויים בחוקה שהוא מתכנן; פוטין יכול, כמו רודנים אחרים לפניו, לקבוע שחוקה חדשה מתחילה מחדש את מניין שתי הכהונות הרצופות, או פשוט לבטל את המגבלה. מודל נוסף הוא של שליט קזחסטן, נורסולטן נזדרייב, שפרש אשתקד מהנשיאות אחרי 29 שנים – אך ממשיך לכהן כמנהיג המפלגה השלטת.

בעבר יצאה ארה"ב נגד עיוותים כאלו של הכללים, אך תחת דונלד טראמפ היא אינה עושה זאת. הנשיא אינו טורח להסתיר את הערצתו לאנשים חזקים. גם האיחוד האירופי לא יעשה דבר בעוד פוטין מדביק את עצמו לכסא, משום שהוא מרגיש מאוים מצד סין ותלוי באספקת הגז מרוסיה. השליטים הסמכותניים האחרים בעולם יצפו בעניין במתרחש במוסקבה, כדי לראות אם יוכלו לקבל כמה טיפים בהם יוכלו להשתמש בארצותיהם. הנחמה היחידה לשוחרי הדמוקרטיה היא, שאפילו שליטים לכל החיים אינם חיים לעולם.