כתבת וושינגטון פוסט, מייגן מק'ארדל, ציפתה שהסנאטור ברני סנדרס ינצח בבחירות המקדימות של הדמוקרטים בנבאדה, אך לא את גודל הניצחון - עד שיצאה מאירוע בו התברר, כי סנדרס זוכה לתמיכה מקבוצות שנחשבו בלתי אפשריות מבחינתו: לטינים, אפרו-אמריקנים ולבנים מבוגרים. היא שוחחה עם נשותיהם של חיילים, עובדי שירותים, גמלאים ובעלי עסקים קטנים – והרוב המוחלט שלהם תמכו בסנדרס. ואכן, הוא קיבל 47% מהקולות, לעומת 22% בלבד שקיבל ג'ו ביידן.

התוצאות בנבאדה מלמדות, סבורה מק'ארדל, כי אין תקרת זכוכית ברורה שאותה לא יצליח סנדרס לחצות, ואין חומה של תושבי הפרברים או בני המיעוטים שימנעו ממנו לזכות במועמדות הדמוקרטית. הרכב התומכים בו מלמד, כי יריביו יתקשו להתאחד נגדו – לפחות לא במהירות הדרושה.

את תומכיו של סנדרס יש לחלק לשלוש קבוצות: הריאליסטים-האידיאליסטים, המהפכנים והמצטרפים החדשים. הראשונים תומכים בעמדותיו השמאלניות-קיצוניות בכמה נושאים, בעיקר שינויי האקלים וביטוח בריאות לכל. הם יצביעו בחודש נובמבר בעד כל מועמד דמוקרטי, גם אם זה לא יהיה סנדרס.

המהפכנים דומים למצביעים החדשים שדונלד טראמפ משך לצידו ב-2016, ומבחינתם זה או סנדרס או אף אחד. הם אף עשויים להעדיף עוד קדנציה של טראמפ, בנימוק שהוא יהרוס הכל – ואז יהיה להם קל יותר לבנות מחדש. ואילו המצטרפים החדשים הם הדמוקרטים שאוהבים את המנצח, ולא ממש משנה להם מיהו. לכן, כדי לבלום את סנדרס – יריביו צריכים להתאחד עכשיו ולמצוא מישהו אחר שינצח ויסחוף את אותם מצביעים. הרפובליקנים לא ידעו לעשות זאת ב-2016 ואז קיבלו את טראמפ כמועמדם.

מק'ארדל מספרת, כי לפני ההצבעה בנבאדה שוחחה בלאס-וגאס עם שבעה מתומכיו של סנדרס ועם עוד שני מתלבטים אשר נטו לתמוך בו. שלושה מהם אמרו שהם בעד סנדרס משום שרבים אחרים תומכים בו – או משום שהם דוחים את המועמדים האחרים בשל מיעוט התמיכה בהם.

רפובליקנים מתונים טוענים, כי טראמפ הוא שמאפשר את סנדרס: חוסר הפופולריות של הנשיא מעלה את האפשרות של להצביע בעד סוציאליסט. זה לא מה שאומרים תומכיו הטריים של הסנאטור: לטענתם, הם תומכים בו משום שהם סבורים שהוא המועמד בעל הסיכויים הטובים ביותר לנצח את טראמפ. ככלות הכל, העצרות שלו מרובות משתתפים והוא מגדיל את הפער מיריביו.

ייתכן שהם טועים, אך אם יריביו של סנדרס רוצים למנוע את הצטרפותם של רבים נוספים לעגלה שלו – עליהם להציע עגלה שונה, ועגלה אחת ולא חמש, ולמלא אותה במספיק מצביעים כדי שתיראה פופולרית עוד יותר מזו של סנדרס. מהלך כזה יכול להעביר מספיק מצטרפים חדשים, כך שגם כמה מאנשי השמאל הקיצוני יצטרפו אליהם ויתמכו במועמד חילופי. אם התמיכה במועמד הזה תהיה מספיק רחבה, אפילו המהפכנים של סנדרס יתקשו לטעון שהמועמדות נשדדה ממנו.

זה עשוי לעבוד – אולי. אבל הדמוקרטים חייבים לעשות את כל זה לפני "סופר טיוזדיי" בשבוע הבא (3 במארס). משום שאחרי אותו יום, כמעט 40% מן הצירים לוועידה בחודש יולי כבר יחולקו בין המועמדים, ולעגלה של סנדרס עשויה להיות תנופה מספקת שתוביל אותו עד למועמדות לנשיאות.