אמירתו המפורסמת של פרנקלין דלאנו רוזוולט – "אין לנו ממה לפחד, פרט לפחד עצמו" – נכונה בהרבה משברים כלכליים: חוסר נכונות להוציא כסף הנובע מחששות הוא האיום המרכזי. נכון לעכשיו, העולם מתייחס באותה צורה למגיפת הקורונה: בנקים מרכזיים באסיה נוקטים במדיניות מרחיבה, בעוד ממשלות מכינות תוכניות להוצאת כספים כדי להגביל את הנזק הכלכלי.

אלא שהקורונה איננה איום כלכלי שגרתי – טוען אקונומיסט (26.2.20). הנסיונות להגביל את התפרצותה כוללים סגירת מפעלים ופגיעה בשרשרת האספקה, ואלו הן פגיעות שקשה יותר לנהל. כאשר אנשים מפסיקים להוציא כסף, המחירים יורדים; כאשר האספקה נפגעת – הם עולים. זה מה שקרה במשבר הנפט של שנות ה-70. בדומה לכך, הקורונה מציבה איום בלתי צפוי לליבת התפוקה העולמית – משום שחנויות, משרדים ומפעלים בכל העולם ירגישו את תוצאות סגירתם של מפעלים בסין. אפל כבר הזהירה מפני ירידה בייצור האייפונים, ויונדאי נאלצה להפסיק את ייצור הרכב בקוריאה הדרומית – ואלו רק שתי דוגמאות.

עם זאת, מציין אקונומיסט, לא תמיד קל להבחין בין פגיעה בביקוש לבין פגיעה בהיצע. הזינוק במחירי הנפט ב-2007 גרם לירידה בהוצאת משקי הבית בארה"ב ותרם למשבר הפיננסי שפרץ במלוא עוזו שנה לאחר מכן. בשנת 2011 סבלה יפן מצונאמי, רעידת אדמה ותקלה גרעינית קשה, שכולם פגעו בתעשייתה המהווה מרכיב חשוב בשרשרת האספקה העולמית; הצריכה המקומית והייצוא נפגעו בצורה חמורה, אך המחירים לא עלו. מכסים אמורים, באופן תיאורטי, לפגוע בביקוש ולהעלות מחירים – אך נכון לעכשיו זה לא קרה במלחמת הסחר בין ארה"ב וסין.

גם הנסיבות כיום שונות מאוד מאשר בשנות ה-70. האינפלציה העולמית עודנה נמוכה, מה שאומר שניתן להזרים כספים בלא חשש מהתגברותה. נראה שיהיה צורך בסיוע מיוחד בסין, שם מוביל אובדן המכירות לפיטורים, להפחתת ההשקעות ולהאטה. משקים בעלי קשרים הדוקים עם סין יצטרכו גם הם להגדיל את ההשקעה הממשלתית. אם נגיף הקורונה ישטוף את העולם, אין ספק שהכלכלה הגלובלית תזדקק לתמריצים. הבעיה העיקרית במקרה כזה תהיה העדר תחמושת בידי הבנקים המרכזיים, שכבר הורידו את הריבית עד קרוב לאפס.

גם אם התפשטות הנגיף תהיה מוגבלת יותר, ידיהן של הממשלות יהיו מלאות עבודה. מקבלי החלטות הניצבים מול פגיעה זמנית בשרשרת האספקה, חייבים להבטיח לציבור שהצמיחה והאינפלציה יחזרו בסופו של המשבר למסלול השגרתי – כשם שהבנקים המרכזיים מנסים לעשות כאשר מחירי הנפט עולים. עם זאת, המשך המשבר מצריך התאמות. יש לאתר ספקים חדשים, לכתוב חוזים חדשים ולמצוא לקוחות חדשים.

חברות מתוסכלות עשויות להחליט לעזוב את סין, וקשה לחזות מה יהיו ההשלכות של תנועה כזאת. אם כלכלת סין תצנח עוד יותר, הדבר עשוי להוביל לירידת מחירים במערב. אבל אם תתהפך המגמה של עשרות שנים של אינטגרציה בין סין ליתר העולם, שכלכלנים רבים מייחסים לה את ריסון האינפלציה העולמית בשני העשורים האחרונים, יתעוררו לחצים אינפלציוניים במישור המקומי. מקבלי ההחלטות עשויים להתמודד שוב עם ההחלטה הקשה, האם להיאבק באינפלציה גואה בזמן האטה כלכלית.

כאשר מקבלי ההחלטות מתמודדים עם הבלתי-ידוע, הם מסתכנים הן בתגובת יתר והן בתגובת חסר. למרבה הצער, חלף הזמן בו ניתן היה לבנות שרשרת אספקה שתהיה פחות תלויה בסין. ייתכן שהלקח החשוב ביותר משנות ה-70 הוא שמשברים מתרחשים ועלולים להתרחש במהירות מפחידה.