צעד אחר צעד, ארה"ב וסין ממוססות עשרות שנים של יחסים פוליטיים, כלכליים וחברתיים ומכשירות את הקרקע לעידן של עימות, המעוצב בידי עמדותיהם של הניצים בשני הצדדים – סבור ניו-יורק טיימס.

ממשלו של דונלד טראמפ החריף את המתקפות על סין בשבועות האחרונים, ככל שמצבו של הנשיא בסקרים הלך והורע. הממשל שם על הכוונת פקידים, דיפלומטים ומנהלים סינים – ויש החוששים שמא חלק מאותם מהלכים יהיו בלתי הפיכים. ואילו הנשיא שי ג'ינפינג שפך שמן על המדורה, בשל פעולותיו של משטרו הסמכותני נגד מתנגדיו – הן בסין והן בהונג-קונג. התוצאה עלולה להיות עימות אסטרטגי ואידיאולוגי בין שני המשקים הגדולים ביותר בעולם.

יועציו הניצים של טראמפ שואפים להגיע לתחרות נרחבת מול סין, והם סבורים שעימות ותוקפנות צריכים להיות הסטטוס-קוו מול המפלגה הקומוניסטית הסינית – בלי קשר לשאלה מי יישב בבית הלבן בשנה הבאה. שר החוץ, מייק פופמאו, אמר בשבוע שעבר (23.7.20), כי העיקרון צריך להיות "חוסר אמון ובדיקה", וטען שמדיניות הפתיחות כלפי סין שאימץ הנשיא ריצ'רד ניקסון לפני יובל, פגעה באינטרסים האמריקניים.

האירועים בשבוע שעבר הובילו את היחסים לשפל נוסף. משרד החוץ הורה לסין לסגור את הקונסוליה שלה ביוסטון, וסין בתגובה הורתה לסגור את הקונסוליה האמריקנית בעיר צ'נגדו. משרד המשפטים הודיע על כתב אישום נגד ארבעה חיילים סינים, בטענה ששיקרו לגבי מעמדם כדי לפעול כסוכנים סמויים בארה"ב; כל הארבעה נעצרו. כל זה בא בחודש בו הוטלו עיצומים על פקידים סינים בכירים, כולל כמה מחברי הפוליטבירו, בשל רדיפת המוסלמים בסין; ביטול המעמד הדיפלומטי והמסחרי המיוחד של הונג-קונג והכרזה שדרישותיה של סין לזכויות בים סין הדרומי אינן חוקיות. הממשל גם אסר על-כניסתם לארה"ב של סטודנטים סינים בעלי קשר לצבא, ושוקל איסור דומה על 270 מיליון חברי המפלגה הקומוניסטית.

טראמפ הצהיר מראשית דרכו על כוונתו לשנות את היחסים עם סין, בעיקר בתחום הסחר. בתחילת השנה זכתה לשבחים הפסקת האש במלחמת הסחר בין שתי המדינות; היא עודנה בתוקף, אך תלויה על בלימה. מעבר ליחסים עם סין, טראמפ השיג רק מעטות מבין מטרות מדיניות החוץ שלו: קוריאה הצפונית ממשיכה בתוכניתה הגרעינית, הנסיגה מהסכם הגרעין עם אירן יצרה קרע עם בעלות בריתה של ארה"ב ולא הכניעה את טהרן, הוא לא הצליח לשנות את המשטר בוונצואלה, הכוחות האמריקניים עודם באפגניסטן.

פקידים ופרשנים בסין ביטלו רבים מצעדיו של ממשל טראמפ כפוליטיקת בחירות, והאשימו את פומפאו ואחרים בקידום מלחמה קרה נגד סין לצורכי בחירות. עם זאת, אומר הטיימס, בבייג'ינג גוברת ההכרה בכך ששורשיו של העימות עמוקים בהרבה. צעדי הממשל חיזקו את עמדתם של אלו – כולל אולי שי עצמו – אשר חשדו זמן רב שארה"ב לעולם לא תשלים עם כוחה הכלכלי והצבאי הגובר של סין, או עם שיטת הממשל הסמכותנית שלה.

לצד זאת, חלק מן הפקידים בביייג'ינג ניסו למנוע עימות גלוי עם וושינגטון, וזאת לאור המתיחות הקיימת ממילא בשל הקורונה, וקראו לממשל לשקול כל אחד מצעדיו ולפעול בשיתוף פעולה. רק לפני שבועיים קרא שר החוץ, וונג יי, לארה"ב לסגת מן העימותים ולעבוד עם סין. אבל בפועל, הסינים סבורים שאין סיכוי של ממש לשינוי לטובה לפני השנה הבאה.

לנוכח היקפיהם של שני המשקים, יש גבול ליכולתן של שתי המדינות לצמצם את יחסיהן. אנשי עסקים אמריקנים, להם יש השפעה רבה בשתי המפלגות, ימשיכו ללחוץ על עמדה מתונה יותר, כפי שעשו חברים בקבינט טראמפ הנחשבים כ"מייצגים את וול סטריט". סין מתקדמת במדע, טכנולוגיה וחינוך באופן שארה"ב והמערב ירצו ליהנות ממנו. גם פומפאו אמר, ש"סין משולבת בצורה עמוקה בכלכלה העולמית".

טראמפ עצמו שינה את דבריו על סין. בעבר הוא כינה את שי "חבר מאוד מאוד טוב", ולדברי ג'ון בולטון – אף עודד באותו להמשיך ולבנות מחנה ריכוז למוסלמים ולפעול בתקיפות נגד דורשי הדמוקרטיה בהונג-קונג. אך ככל שהבחירות מתקרבות, חזר טראמפ לתקוף את סין, כפי שעשה ב-2016, והאשים אותה באחריות לקורונה. אנשי הקמפיין שלו הפכו את הרטוריקה התוקפנית כלפי סין לעמוד תווך בקמפיין, מתוך הנחה שהדבר יניע לפעולה את תומכיו.

היחסים לא ישתנו בהכרח אם ג'ו ביידן ינצח בבחירות, מציין הטיימס, כי הגישה לפיה ארה"ב מצויה בתחרות עם סין זוכה לתמיכה דו-מפלגתית. הטיפול הכושל של סין בקורונה ומעשיה בהונג-קונג, הנתפסים כרמיסה של עקרונות ליברליים, תורמים לשינוי בגישה הכלל-אמריקנית כלפיה. הניצים בממשל מנצלים התנהגות זו כדי לקדם את נקודת מבטם: המפלגה הקומוניסטית הסינית שואפת להרחיב בעולם את האידיאולוגיה והסמכותנות שלה, ואזרחי המדינות הליברליות חייבים להיות ערים לסכנות אלו. מאז החודש שעבר, ארבעה בכירים בממשל מבטאים דעה זו: שר המשפטים, ויליאם באר; היועץ לביטחון לאומי, רוברט או'בריאן; שר החוץ פומפאו; וראש ה-
FBI, כריסטופר ריי.