האם מישהו מתעניין במספר החולים בקורונה? זו נשמעת שאלה מוזרה, בהתחשב בכך שאנו מצויים בעיצומה של מגיפה – כותב רוס קלארק בדיילי טלגרף – אבל למעשה היא רצינית. תספרו את המתים, תספרו את המאושפזים – אבל אין טעם בדאגה לגבי מספר החולים.

ראשית, רק חלק קטן מהחולים מאותרים. בבריטניה היו באופן רשמי 300,111 חולים בתחילת השבוע (27.7.20). אבל בדיקות סרולוגיות מלמדות, כי ל-6.5% מתושבי בריטניה יש נוגדנים לקורונה, מה שמלמד שהם נדבקו בצורה כלשהי. מדובר ב-4.2 מיליון איש, כך שרק אחד מכל 14 חולים אכן מאותר. ומדוע? משום שב-70%-80% מהמקרים אין תסמינים כלשהם, ולכן לחולים אין שום סיבה לפנות לטיפול ולהיבדק.

שנית, ברמה העולמית הולך וגדל הפער בין גרף החולים לבין גרף המתים. ארגון הבריאות העולמי אומר שהמגיפה הולכת ומתפשטת. בסוף השבוע שעבר הוא דיווח על 218,307 מקרים חדשים ביום – בעוד בחודש אפריל לא נחצה הקו של 100,000. אבל מספר המתים התייצב על כ-5,000 ביום, לעומת 8,000 בשיא של חודש אפריל. יש פער קטן בין ההידבקות לתמותה, אך הוא אינו יכול להסביר את ההבדל הגדול הזה.

לדעת קלארק, הפער הזה נובע או מכך שיש יותר בדיקות או מכך שהטיפול במחלה השתפר. אפשרות נוספת: פחות חולים זקוקים לטיפול, משום ששיעור גבוה יותר מביניהם נמנים על הקבוצות הפחות-פגיעות – צעירים ובריאים – מכפי שהיה באפריל. אולי זהו שילוב של כל השלושה.

ראו את ארה"ב, בה מספר החולים היומי כפול מאשר באפריל, אבל מספר המתים צנח במחצית. מספר הבדיקות היומי הוא 800,000, לעומת 150,000 באפריל. דונלד טראמפ אמר לאחרונה, כי הגדלת מספר הבדיקות היא חרב פיפיות, משום שהיא מאפשרת לקבוע את מוקדי המחלה אך גם גורמת לה להיראות גרועה על הנייר מכפי שהיא באמת. טראמפ הותקף על כך, אך מבקריו לא נתנו הסבר חילופי לנתיבים השונים של התחלואה ושל התמותה.

בספרד, מוקד הפניקה בשבוע באירופה, החל מספר המקרים החדשים לעלות לפני שלושה שבועות, אבל אין כל סימן לעלייה במספר המתים. להפך: הוא ירד כמעט לאפס, עם שלושה מתים בלבד לפני שבוע (23.7.20), לעומת קרוב ל-1,000 בימים הגרועים ביותר של אפריל. הטענה היא, שהגל השני בספרד החל מחבורת צעירים שחגגו בברצלונה. אבל האם זה באמת משנה אם הם חולים, כל עוד המחלה נשמרת הרחק מן הזקנים – במיוחד בבתי אבות, שהיו מוקד המחלה בגל הראשון? קלארק תוהה האם לא מוטב להזמין את הספרדים שמתחת לגיל 40 למסיבות חוף, בהן יידבקו ויפתחו חסינות עדר.

קלארק מסכם: לא משנה איזו מדיניות בוחרת מדינה כלשהי לאמץ; צריך להפסיק להתעסק בגרפים חסרי המשמעות של המקרים החדשים, ולהסתכל על הנתונים החשובים באמת – מספר המאושפזים ומספר המתים. כל עוד המספרים הללו בירידה, יש רק חשיבות מועטה לעלייה במספר החולים.