לצד טענותיו הכוזבות על זיוף תוצאות הבחירות לרעתו, הנשיא דונלד טראמפ קרא בסוף השבוע למחוקקים הרפובליקנים ולבית המשפט העליון בפנסילבניה – המדינה בה הוכרעו הבחירות לטובת ג'ו ביידן – להתייצב לצידו. למחוקקים ולשופטים יכול להיות תפקיד ואפילו תפקיד מכריע בבחירות – אבל יש מעט מאוד שהם יכולים לעשות כדי לסייע לטראמפ, מסביר וושינגטון פוסט.

לקונגרס ולמחוקקים המדינתיים אין תפקיד של ממש אחרי הבחירות. הקונגרס קובע את תאריך הבחירות, והמחוקקים המדינתיים קובעים כיצד לנהל אותן בצורה הטובה ביותר. בתי המחוקקים המדינתיים בוחרים את האלקטורים המייצגים את המדינה בכינוס בו נבחר הנשיא בצורה רשמית. בכמה מדינות מפתח – מישיגן, ויסקונסין ופנסילבניה – המושלים דמוקרטיים ובתי המחוקקים נמצאים בשליטה רפובליקנית, מה שעשוי להוביל לקרב מפלגתי על בחירת האלקטורים אם לא יהיה מנצח ברור.

מרוץ צמוד במיוחד בפנסילבניה גורם לדמוקרטים לעמוד על המשמר. כמה מהם חוששים שהמחוקקים הרפובליקנים עלולים לנצל את התוהו ובוהו שאחרי הבחירות כדי להעניק לטראמפ את הניצחון. אבל בכירי המפלגה בשני בתי המחוקקים במדינה הבהירו בחודש שעבר, כי למחוקקים אין תפקיד של ממש בבחירת האלקטורים. הם חזרו השבוע על עמדה זו, אך הוסיפו את המילים "בנסיבות רגילות". יש המפרשים זאת כהותרת האפשרות להתערבות שלהם.

המדינות יכולות לשנות את דרך בחירת האלקטורים, אך עליהן לעשות זאת לפני יום הבחירות – אומרים משפטנים ומומחים חוקתיים משני צידי המתרס הפוליטי. לטענתם, שינוי בדיעבד יפר את החוק הפדרלי, המחייב את המדינות למנות את האלקטורים שלהן על בסיס המצב ביום הבחירות. אבל מה יקרה אם מחוקקים רפובליקנים, תחת לחצו של טראמפ, יחליטו שזכותם לבחור אלקטורים בלא קשר לתוצאות? מהלך כזה יגיע לבית המשפט, וקרוב לוודאי – לבית המשפט העליון, ששופטיו השמרנים נוטים להתייצב לצד הרפובליקנים בנושא זכויות ההצבעה.

חלקו של הקונגרס לאחר הבחירות הוא אך ורק אם נוצר שוויון במניין האלקטורים. במקרה כזה, בית הנבחרים בוחר את הנשיא והסנאט בוחר את סגנו. כל מדינה מקבלת קול אחד, ולמרות שלדמוקרטים יש רוב בבית הנבחרים – לרפובליקנים יש רוב במספר המדינות שהם מייצגים. לכן, במקרה של תיקו – טראמפ יהיה המנצח. הבעיה היא, שהתהליך כולו מבוסס על חוק מעורפל משנת 1876 – כך שיהיה הרבה מקום לפרשנות ולהכרעות שיפוטיות, שוב בבית המשפט העליון.

תפקידו של בית המשפט העליון הוא להיות הפוסק האחרון בחילוקי דעות על ההצבעה. מבחינה פורמלית, אין לו כוח להכריע כמו זה שיש לקונגרס, אך מבחינה מעשית – פסיקותיו יכולות לעשות בדיוק את זה, כמו בשנת 2000. אם יהיה קרב משפטי השנה, הוא יתמקד בשאלות האם יש לספור קולות שהגיעו בדואר אחרי 3 בנובמבר; האם היה לבוחרים די זמן לתקן טעויות טכניות בקולות שנשלחו בדואר; והאם בכלל יש אפשרות לתקן טעויות כאלו. אלו הם נושאים מזעריים, אך ברמת המדינה הם עשויים להיות בעלי משקל רב.

קמפיין טראמפ כבר הגיש כמה תביעות, ובתי המשפט בערכאות הנמוכים הגיבו בספקנות. לפחות בשני מקרים נדחו העתירות על הסף, משום שהקמפיין לא הציג ראיות להונאות. ויש לזכור, כי בית המשפט העליון ישמע רק הליכים שעברו תחילה דרך הערכאות הדיוניות ורק אם יחליט לשמוע אותם.