לכמה אנשים יש הרבה יותר מזל מאשר לאחרים. בשנה האחרונה, בעוד כלכלת הודו מתכווצת בשל הקורונה, זינק העושר של שני האנשים העשירים ביותר במדינה. הונו של גאוטאם אדאני, העוסק בתחומים החל מנמלים וכלה בפחם, הוכפל ל-32 מיליארד דולר. מוקש אמבני, העוסק בנפט, תקשורת ומסחר, שווה כעת 75 מיליארד דולר – עלייה של 25%.

חלקו של העושר הלאומי המגיע למאיון העליון ההודי נמצא בעלייה – כמו במדינות רבות. בשנה שעברה הוא עלה ב-21.4%, השיעור הגבוה ביותר בעולם. חלקו של המאיון בכלל העושר הלאומי הוא 39%, יותר מאשר בארה"ב ובסין. מה שמדאיג במיוחד, אומר אקונומיסט, הוא שחלק מעשירי הודו נעשו סופר-עשירים באמצעות שימוש בכספם כדי למחוץ מתחרים קטנים יותר ולהשתלט על חלקים נרחבים מן המשק. הזינוק בעושר אינו נובע מחדשנות טכנולוגית או מפתיחת שווקים חדשים, אלא מהשפעה פוליטית ומגישה מועדפת להון.

לפני עשור בלבד, הניבו 20 החברות הציבוריות הרווחיות ביותר בהודו רק שליש מכלל הרווחים; כיום הן עומדות על 70%. בשנים 2018-2014 הצטמקה משמעותית התחרותיות בעשרה ענפים, החל מתעופה וכלה בצמיגים. רק המניות של חברות הענק רשמו רווחים עקביים בעשור האחרון, והתוצאה היא שמשקיעים זרים מהמרים בעיקר עליהן במקום על חברות צעירות. ממשלת הודו גאה בכך שבחודשים אפריל-אוגוסט נרשמו השקעות זרות בסכום שיא של 36 מיליארד דולר, למרות הקורונה; אבל מחצית מן הכסף, כולל השקעות של פייסבוק וגוגל, הגיע לידיו של אמבני.

קל להבין מדוע, מציין אקונומיסט: משום מה דברים מסתדרים על-פי רצונו של אמבני. בשנת 2016 הוא השקיע 25 מיליארד דולר בשוק הסלולרי – ובדיוק כאשר הציע שירותים חינם, ביטלה הממשלה 86% משטרות הכסף ושלחה את רוב ההודים לחפש מזומן וחסכונות. חברות יריבות מצאו את עצמן שקועות בתביעות וקנסות בטענה לאי תשלום מיסים.

גם אדאני נהנה ממגע מידאס דומה. בתחילת 2019 התמודד התאגיד שלו, השולט על רבע מקיבולת נמלי הים של הודו, במכרז ממשלתי לניהול שישה שדות תעופה במשך 50 שנה. למרות חוסר נסיונו, הוא גבר על חברות ותיקות בתחום. מאז קנה אדאני עוד שני שדות תעופה, כולל 74% ממניות שדה התעופה של מומבאי. לאחרונה הוא זכה במכרז ממשלתי בסך 6 מיליארד דולר בתחום האנרגיה הסולארית.
חלק מן הטייקונים ההודים משגשגים לא משום שלמדו לחזות את הבלתי-צפוי, אלא משום שלמדו כיצד לשטות במערכת – אותה מערכת הנכשלת בטיפול בעניי המדינה. בשנה האחרונה נרשמה עלייה מדאיגה בחוסר התזונה; האבטלה מראה סימנים של התאוששות מסוימת מהשפל העמוק ביותר של הקורונה, אך היא רחוקה מאוד מלהיות מספקת. לפני הקורונה עבדו רק 49% מההודים הבוגרים תמורת תשלום; השיעור כעת הוא 36% בלבד.