ב-30.1.21, כאשר סופת שלגים כיסתה את וושינגטון, פרסמה ספרנית הקונגרס, קרלה היידן, תמונה של מלחמת כדורי שלג בקפיטול ב-1923. הייתה זו תזכורת מתוקה-מרירה לימים בהם הבניין האייקוני לא היה מוקף גדרות משטרה. חודש לאחר הסתערות תומכיו של דונלד טראמפ על הקונגרס, דומה שהוא עתיד להיסגר מאחורי גדרות אבטחה קבועות, והכניסה תתאפשר רק לעובדים ומוזמנים.

ולא רק הקפיטול, אלא חלקים נרחבים בלב העיר. מפקד משטרת וושינגטון, יוגננדה פיטמן, אמר בשבוע שעבר, כי ייתכן שגדרות קבועים יהיו כורח. תהיה זו טרגדיה, טוען וושינגטון פוסט, אבל דברים כאלו לרוב קורים לפי תסריט קבוע. תחילה, יש כישלון ניכר באבטחה. לאחר מכן קוראים מומחי הביטחון לסגור רחובות, להקים מחסומים וגדרות ולהגביל את כניסת הציבור למבנים ציבוריים. מנהיגים מקומיים מוחים, אבל כללי בטיחות חדשים נאכפים. הגדרות נשארים והרחובות נותרים חסומים. זה מה שקרה אחרי הפיגוע באוקלהומה סיטי ב-1995 ואחרי 9/11.

הפעם זה חייב להיות שונה, כי המצב שונה והבניין – סמל הדמוקרטיה האמריקנית – חשוב מכדי לאבד אותו. אירועי 6 בינואר לא היה כישלון אבטחתי אלא כישלון אנושי. הייתה זו טרגדיה של מנהיגות בלתי כשירה, כישלון מודיעיני וכמות עצומה של מידע כוזב. ולמרות זאת, חלק מן האחראים לכישלון עשויים ליטול חלק בהחלטות על אמצעי הביטחון.

ההסתערות תוכננה ובוצעה בפומבי. היה ברור שהיא תתרחש. לא היה ספק בנוגע למניעים הרעילים של מי שהנהיגו את האספסוף. הכישלון המודיעיני היה בחוסר היכולת לדמיין את הגרוע ביותר שיכול דונלד טראמפ לעשות וההערכה שלא יעשה זאת. ובשל כישלון זה, המחוקקים ואנשי הביטחון רוצים לאטום בניין בו הם נמצאים אך ורק לשירות הבוחרים. גרוע מכך: הם יפגעו קשות בחייה של אחת הערים היפות ביותר בארה"ב – כדי לבלום את מי שניתן לבלום אותה רק מחוצה לה.

הקפיטול איננו רק פנינה אדריכלית. חשיבותו של הבניין טמונה בתפקידו ובפעילות המתרחשת בו. הבניין עצמו הוא תוצאה של 200 שנות תוספות ושיפוצים, המחבר רעיונות וחזונות של אדריכלים רבים. הוא התרחב יחד עם התרחבותה של המשפחה האמריקנית, וכיום יש בו 600 חדרים, 170,000 מ"ר ומרתף ומרכז מבקרים ענקיים. ניתן לראותו מרוב חלקי העיר, אבל אפילו תושביה מתרגשים לראותו שוב ושוב. ניתן היה לחשוב שאי אפשר יהיה להגיע למשהו כל כך חשוב וכל כך חיוני – ועצם הנגישות היא חלק מהותי מן הדמוקרטיה. דמוקרטיות שורדות משום שהן נוטלות סיכונים כדי להישאר פתוחות.

הבית הלבן הוא מעון והנגישות אליו תמיד תהיה מוגבלת כדי להגן על הנשיא ומשפחתו. הקפיטול הוא ביתו של העם; סגירתו אולי תספק שיפור מינימלי בביטחון הקונגרס, אבל רק תגביר את הכעס הפופוליסטי ברחבי ארה"ב, מזהיר הפוסט. אנשי הביטחון צריכים להתמקד בכעס הזה. לפני שמציבים מטר אחד של גדר קבועה, צריך לדעת הכל על תוקפי הקפיטול, על מנהיגיהם, על הדרך בה תקשרו, היכן הם כעת ומה הם מתכננים להמשך. בהתקפה הבאה על הקפיטול ישתתפו אנשים חמושים, אשר יגיעו לוושינגטון במכוניות, מטוסים או רכבות. יש לעצור אותם לפני שיוכלו לעשות זאת – לעצור אותם במקומותיהם הנוכחיים, לא במחסומים המפרידים בין הבוחרים לבין נציגיהם, טוען הפוסט. חלק מאמצעי הביטחון שננקטו לאחר 9/11, כולל איסורי טיסה, יכולים לסייע גם כאן.

הנזק האמיתי של 6 בינואר, מעבר לאבל על מותם של ההרוגים, עלול להיות סמלי. סגירת הקפיטול יהיה ניצחון סמלי עצום לפורעים, משום שהיא תוכיח את יכולתם לשבש את החיים הסדירים, להרחיק את הנבחרים מהבוחרים, לחתור תחת הלגיטימיות של הממשל הדמוקרטי ולהצית רעיונות על אליטות מנותקות שאינן מוסרות דין וחשבון לציבור. אסור לתת לזה לקרות.