בסוף השבוע (20.2.21) מלאה שנה ליום בו הרופאה האיטלקייה אנליסה מלארה קיבלה החלטה שהחלה את עידן הקורונה באירופה. היא טיפלה בחולה שסבל מדלקת ריאות קשה במיוחד בבית חולים ליד מילאנו, התעלמה מההנחיות והזמינה בדיקת קורונה, למרות שלא היה לו קשר לסין. זה היה החולה מספר אחת ביבשת.

באיטליה עלה הגל הראשון המגיפה בחייהם של 35,000 בני אדם וסגר של עשרה שבועות. שנה מאוחר יותר – מדווח טיימס הלונדוני – מלארה עדיין עובדת במשמרות ארוכות במרפאה מבודדת, לאחר גל שני שהרג 59,000 איטלקים. וכעת המדינה ניצבת בפני סכנה של סגר נוסף בגלל המוטציה הבריטית, הגורמת ליותר מחמישית מן המקרים החדשים. מלארה מדברת במיוחד על התשישות – המילה בה השתמשו כמעט כל אנשי הרפואה, הפרשנים ואנשי העסקים איתם דיבר הטיימס.

המצב כיום שונה מאשר במארס אשתקד, כאשר האיטלקים שמרו על מורל גבוה והרשימו את העולם בשירה מן המרפסות, מתוך תקווה שהמדינה תצא מהסגר בפרץ של אנרגיה דומה לזה שהוביל אותה לפריחה אחרי מלחמת העולם השנייה. אבל אחרי שהאיטלקים הביאו איתם את הנגיף מחופשות הקיץ, מספר החולים החדשים הגיע בנובמבר ל-40,000 ביום – פי שישה מן השיא של הגל הראשון. כעת הוא ירד ל-10,000, אך נמצא שוב בעלייה באיזורים בהם המוטציה הבריטית מתפשטת במהירות. ועד כה ניתנו רק 3 מיליון חיסונים – 5% בלבד ממספר התושבים.

בחודש מארס הממו את האיטלקים תמונות של משאיות המובילות ארונות מתים מבית הקברות של ברגמו, בצפון המדינה, שעלה על גדותיו. אבל בדצמבר, כאשר בית קברות ברומא מתכנן לאכסן גופות של חולי קורונה במיכלים המשמשים לדגים, הסיפור בקושי הגיע לכותרות.

בניגוד לגל הראשון ובניגוד לשכנותיה, איטליה לא הטילה סגר לאומי מלא בגל השני, פרט לכמה ימים סביב חג המולד – למרות שמספר המתים כבר מגיע ל-94,000, השני בגובהו באירופה (אחרי בריטניה). במקום זאת, המחוזות נסגרו ונפתחו בהתאם לתוכנית רמזור. אדום הוביל לסגר; בכתום נסגרו מסעדות ובתי קפה; בצהוב הם נפתחו רק בשעות היום. רק בחודש נובמבר הוטל עוצר ארצי מהשעה עשר בערב. פרופ' פאולו גספריני מבית החולים בטרייסט אומר, שהתוצאה הייתה חוסר ודאות שגרם לנזק פסיכולוגי.

הגל השני היה הפגיעה הממשית הראשונה בדרום איטליה, לאחר שהגל הראשון פגע בעיקר בצפון העני והזקן. בחודש נובמבר נאלץ בית חולים בנפולי לתת חמצן לחולים שישבו במכוניותיהם במגרש החניה, כי מחלקות הקורונה היו מלאות לחלוטין.

הסופר האיטלקי פאולו ג'יורנדו אומר כי המאפיין של הגל השני היה ביטחון-יתר שהחליף את הזהירות: "תחושת האחדות במארס נבעה בחלקה מתוך פחד, הגורם לאנשים להיצמד זה לזה. כעת נדמה לאנשים שהם מבינים את הנגיף, אבל אם זה היה נכון – הם היו אמורים להיזהר יותר". התוצאה הייתה, שאיטלקים מתוסכלים רבים התעלמו מהמגבלות ובסוף השבוע שעבר גדשו את המסעדות בחג האהבה. ברומא מילאו המונים את רחובות הקניות והמשטרה נאלצה לגדר את מזרקת טרווי כאשר נוצרה סביבה התקהלות.

התמונות הללו הסתירו את המציאות המרה של רומא, מדגיש טיימס. המרכז ההיסטורי של העיר ננטש לפני מספר שנים בידי תושבים, שהפכו את דירותיהם להשכרה בידי Airbnb, וכעת הוא התרוקן מתיירים ועובדים. 95% מהמלונות סגורים, חנויות רבות נסגרו לתמיד והאזור נראה כמו עיר רפאים. בר טרווי, מול המזרקה, פעל 80 שנה ושרד את הסגר באביב – אך כעת הרים ידיים ונסגר. "אנחנו לא יכולים לשרוד עם הכנסות של עשרה אירו ביום. גם כאשר יש אנשים, הם לא קונים כלום אלא רק רוצים לצאת מהבית", מסביר המנהל.

אם המוטציה הבריטית תהיה בשליטה ואם מבצע החיסונים יואץ, לאיטליה יש שוב סיכוי להתאושש מן הקורונה, בהנהגתו של ראש הממשלה הטרי, מריו דראגי. המשימה המוטלת עליו היא לאתחל מחדש את המשק מוכה הקורונה, כפי שעשה בתפקידו כנגיד הבנק המרכזי האירופי בשנת 2012 כאשר חילץ את גוש האירו. השאיפות של מלארה הרבה יותר צנועות: לאכול עם חברים, ללכת לשפת הים או לשפת האגם – "הדברים הקטנים שהופכים את החיים ליפים".