ישראל יזמה דרכון ירוק בינלאומי למחוסני קורונה, ארה"ב ובריטניה בוחנות את הרעיון, האיחוד האירופי יפרסם השבוע (17.3.21) הצעה משלו. דרכונים דומים, בדמות הוכחה על התחסנות, קיימים מזה שנים בנוגע למחלות אחרות – אך כאשר מדובר בקורונה, מדווח אקונומיסט, לא כולם להוטים. יש הטוענים שבכמה מן המדינות החיסונים מתקדמים כה מהר, עד שהדרכון יהיה בשימוש זמן קצר בלבד. אחרים חוששים משימוש לרעה של ממשלות במידע שיאספו. מומחים לבריאות הציבור מתריעים שמוקדם מכדי לדעת האם הרעיון מבוסס מבחינה רפואית. ומקבלי ההחלטות צריכים לאזן בין הוגנות ושוויון לבין חששות רפואיים ופגיעה כלכלית.

כדאי להתחיל את הדיון בנושא הביטחון, כי כדי שהדרכונים יעבדו – צריך שיהיה בהם אמון. חוקרים שבדקו את היישומון הישראלי ("רמזור") מצאו כמה פגמים: האבטחה אומנם שופרה ביחס לגרסה הראשונה, אבל עדיין קיים חשש של זיוף התו הירוק; בתל אביב אין אכיפה ממשית בדמות בדיקת התו. ממשלות חטטניות הן סיכון נוסף. ממשלת סינגפור הבטיחה אשתקד שהמידע על יישומון המגעים לא ישמש לשום מטרה נוספת, אך השנה הודתה שהמשטרה קיבלה גישה אליו. גם בסין נמסר למשטרה המידע על המעקב אחרי המחוסנים והמחלימים. החששות מפני פגיעה בפרטיות הם אמיתיים, מדגיש אקונומיסט.

דייוויד קנט, לשעבר פרופסור למדעי המחשב באוניברסיטת קנט, עומד בראש חברת Verifiable Credentials, המציעה שירותי אבטחת פרטיות בתחומים כמו כרטיסי עובד, אישורי חניה וכרטיסים למופעים. כעת היא מתמקדת בקורונה, במטרה להבטיח שלא יהיה שום קשר בין מקור המידע על ההתחסנות לבין רשויות שיבקשו לקבל אותו. הרעיון הוא להפעיל מערכת בטוחה בסמארטפון, דומה לזו המשמשת לבנקאות. המשתמשים יקבלו בכניסה לכל מקום ספציפי את הכללים החלים עליו, והיישומון יוכל לקבוע האם הם עובדים בהם – ותו לא. פרטים כמו שם, כתובת, גיל ותאריך החיסון לא ידווחו. האב-טיפוס של היישומון נמצא בניסויים בבריטניה.

אפילו אם בעיות הפרטיות ייפתרו, מומחים לבריאות הציבור מתריעים מפני חוסר הוגנות של הדרכון הירוק. רוב המדינות חיסנו תחילה את הזקנים, בעוד הצעירים מחכים לתורם; התוצאה תהיה, שהם לא יזכו לקבל בעתיד הקרוב את הדרכון. בכמה מדינות יש גם הבדל גזעי: בארה"ב מתקשים השחורים יותר מאשר הלבנים להשיג חיסון, ושיעור המהססים בקרבם גם הוא גבוה יותר. כאשר החיסונים מבוצעים במהירות ובשקיפות, בעיה זו נחלשת; אך היא משמעותית במדינות בהן פוליטיקאים מקפיצים את עצמם לראש התור או כאשר חסינות העדר עדיין רחוקה.

קיימת גם השאלה מה לעשות במי שאינם יכולים או אינם רוצים להתחסן. ממשלות יהיו תחת לחץ להעניק החרגות, במיוחד למי שאינם יכולים להתחסן בשל סיבות רפואיות. אבל כל מי שאינו מתחסן, מקטין את הבטיחות של המחוסנים. חשש נוסף הוא שהבלתי-מחוסנים יתקשו יותר למצוא עבודה. אומנם לא יהיה בכך היגיון רב כאשר תהיה חסינות עדר, אך לחץ הלקוחות עשוי להשפיע על המעסיקים.

הביקורת המשמעותית ביותר היא בשאלה האם הדרכונים הירוקים יבצעו את משימתם. ארגון הבריאות העולמי סבור, כי אין לפתור מחוסנים מסגר ומבידוד, וששימוש בדרכון הירוק בין מדינות הוא מוקדם מדי (אם כי הארגון עצמו גם מציע כיצד להפעיל אותם בצורה הטובה ביותר). סיבה אחת היא, שהחיסונים אומנם יעילים מאוד במניעת הידבקות, אך לא בטוח שהם אם מונעים לחלוטין את העברת הנגיף לאחרים. יש סימנים מעודדים (מהחיסון בישראל) שהם אכן עושים זאת, אך המידע עדיין אינו משכנע דיו מבחינת מומחי בריאות הציבור.

סיבה נוספת היא המוטציות: מסקנות נוכחיות לא יהיו בהכרח תקפות לגבי מוטציות עתידיות. הנקודה האחרונה היא, שהיעילות של הדרכון הירוק תלויה במהירות החיסון באותה מדינה. כאשר מבצע החיסונים נמצא בתחילתו, רק מעטים ייצאו נשכרים מן הדרכון. כאשר הוא בסופו, הצורך בו יהיה מועט. במדינות כמו ישראל, הדרכון עלול להיות משמעותי זמן קצר בלבד.

אבל דווקא בשל ההבדלים הדרמטיים בין המדינות, ממשיך אקונומיסט, הדרכון הירוק עשוי להיות בעל משמעות בנסיעות בינלאומיות. ישראל, ארה"ב, בריטניה ומדינות אחרות נעות במהירות לעבר חסינות עדר, אבל רק 7% מתושבי האיחוד האירופי קיבלו את המנה הראשונה. בכמה מדינות עניות צפויים החיסונים להימשך לתוך 2023 ואפילו 2024. בלא דרך להאיץ את מעברם של המחוסנים בשדות התעופה, העולם יישאר נעול בשל מדינות בודדות. בשל כך, מדינות רבות שואפות להנהיג דרכון ירוק במסגרת כלליהן, במיוחד מדינות כמו יוון התלויות במידה רבה בתיירות. מספר מדינות כבר ארגנו מערכת המאפשרת לפחות לחלק מן התנועה להימשך, והן דורשות בדיקת קורונה ובידוד, אך זהו תהליך מכביד הגורם לעיתים למאות בני אדם לעמוד במשך שעות בצפיפות – וכך שכרו עלול לצאת בהפסדו.

ארגון התעופה הבינלאומי, יאט"א, מקווה להציל את המצב באמצעות Travel Pass שהוא יוזם. עוד לפני הקורונה חיפש יאט"א דרכים להאיץ את המעבר בשדות התעופה, באמצעות שימוש במידע ביומטרי ובזיהוי דיגיטלי מאובטח בסמארטפונים. היישומון נבחן הן ככזה שיעמוד בפני עצמו והן כחלק מהיישומונים של חברות התעופה, וכמה מהן כבר הסכימו לנסות אותו; הוא יהיה ניתן להפעלה גם באוניות ובבתי מלון.

אלא שהפעלת דרכון ירוק בינלאומי תהיה עוד יותר קשה מאשר הפעלת תו ירוק לאומי. יאט"א אומר, שיהיה צורך להסמיך מעבדות ונותני שירותים רפואיים (כמו קופות חולים), כמו שכיום יש להסמיך סוכני נסיעות. ההסמכה תהיה קשה במיוחד במדינות העניות, בהן ההתחסנות נמשכת הרבה יותר זמן. הדחף לרמות יהיה ניכר; יורופול, משטרת האיחוד האירופי, אומרת שאישורי בדיקות מזויפים כבר מופיעים בגבולות.

חלק מהשיקולים המנוגדים ברמה הלאומית בולטים עוד יותר ברמה הבינלאומית, למשל: האיזון בין סכנת ההידבקות לבין הצרכים הכלכליים. גם אם התיירים הבריטים בחופי יוון יהיו מחוסנים, חלק מנותני השירותים שלהם עלולים להידבק זה מזה. המדינות העניות ביותר ייאלצו לבחור בין כספם של התיירים וביטול רוב המגבלות, לבין שיעורים גבוהים יותר של חולים ומתים, ולא רק השנה אלא בשנים הקרובות.

ייתכן שהנעלם הגדול ביותר של הדרכון הירוק יהיה ההשפעה הפסיכולוגית שלו. אחרי שנה בה רק מעטים חצו גבולות, ויש מי שבקושי יצאו מבתיהם, ייתכן שרבים ימשיכו להימנע מסיכונים. האם תוכנית שתאפשר למחוסנים להתערבב זה בזה תעניק ביטחון בכך שחסינות העדר נמצאת בדרך? או שהיא תאט את החזרה לשגרה בכך שהיא תאותת למחוסנים, שהאחרים הם סיכון תמידי?