בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
סיומן של "מלחמות המתנהלות לנצח" היה הבטחת בחירות גם של ג'ו ביידן וגם של דונלד טראמפ. למרות שביידן יישם אותה בנוגע לאפגניסטן, אמריקנים רבים הזדעזעו למראה הנסיגה ובמיוחד בשל הפיגוע בקאבול בו נרצחו לפחות 180 בני אדם, מתוכם 13 חיילים אמריקנים. ביידן רוצה עד מאוד לעבור לפרק הבא של נשיאותו; זה לא יהיה פשוט, מציין אקונומיסט.
בנאומו לציון סיום הנסיגה, ביידן היה נרגז, לוחמני ונעדר חרטה. הוא תיאר את הנסיגה כ"הצלחה יוצאת דופן", חסרת תקדים בהיסטוריה העולמית. לאלו הטוענים שניתן היה לבצע אותה טוב יותר, הוא השיב: "עם כל הכבוד, אני לא מסכים". לאלו שטענו שהיה מקום להשאיר מספר קטן של חיילים, הזכיר ביידן: "הבטחתי לעם האמריקני לסיים את המלחמה הזאת". נאומו היה נוקשה בריאל-פוליטיקה שלו, כמעט בסגנון ריצ'רד ניקסון. הוא טען שארה"ב למעשה זרקה 2 טריליון דולר על מדינה שמזמן הפסיקה להוות איום ביטחוני כלשהו, ושבדרך פגעה ביכולתה להתמודד עם איומים מודרניים כמו סין ורוסיה.
הכתם של וייטנאם מנע מלינדון ג'ונסון להתמודד ב-1968. המצב מבחינת ביידן אינו כה גרוע, אך אין ספק שנשיאותו ספגה מהלומה. ב-1 באוגוסט היה לו ציון ממוצע של 8.1 מתוך 10; בסוף החודש הוא היה עם 0.4-. חלק מהצניחה הוא תופעה ידועה אחרי החודשים הראשונים של כל נשיא, כאשר הנשאלים נוטים להגיב בכעס על שבוע גרוע או חודש גרוע. אבל עדיין מדובר על ירידה תלולה במיוחד; דונלד טראמפ ירד בתשע נקודות אחרי 6 בינואר, כאשר כבר היה ברמה נמוכה במיוחד.
ברור שהאמריקנים מאשימים את ביידן בניהול כושל של המצב באפגניסטן. רק 33% מהאמריקנים מרוצים מהאופן בו טיפל ביידן באפגניסטן; על ניהול הנסיגה, הוא מקבל דעה חיובית מ-16% בלבד מכלל האמריקנים (ומ-28% בלבד מן הדמוקרטים). הזעזוע כה כבד, עד שכעת האמריקנים חלוקים שווה בשווה בשאלה האם נכון היה לצאת מאפגניסטן; בחודש יולי, 70% תמכו בנסיגה.
דעת הקהל מעוצבת בידי האליטות, וביידן ספג ביקורת מכל הכיוונים. זו שמהרפובליקנים הייתה צפויה, גם אם היא עמדה בסתירה לתמיכתם שלהם בנסיגה ולהסכם של ממשל טראמפ עם הטליבאן. אבל גם מחוקקים דמוקרטים מתחו ביקורת על תכנון הנסיגה בידי הממשל. כלי תקשורת מרכזיים, בהם הדמוקרטים נותנים אמון, יצאו נגד ביידן בחריפות בה כלי תקשורת שמרניים מעולם לא תקפו את דונלד טראמפ.
התמונה לא כה גרועה מבחינת ביידן, סבור אקונומיסט. לאמריקנים יש מעט ניסיון, יחסית, בענייני חוץ. אפילו כיום, הביטחון הלאומי מצוי רק במקום השביעי ברשימת הנושאים החשובים ביותר למדינה. ההזדמנות הבאה של הבוחרים להעניש את ביידן תהיה בבחירות אמצע הקדנציה בנובמבר 2022; הם לא מגבשים כעת את דעתם לקראת הבחירות לנשיאות ב-2024.
אבל הכישלון באפגניסטן עשוי להותיר עקבות בטווח הארוך. הרפובליקנים חלוקים בדעתם האם למתוח ביקורת על ביידן משום שהותיר מאחור את בעלי בריתה האפגנים של ארה"ב, ובכך לתמוך בהגירתם של רבים מהם לארה"ב – בניגוד לתפיסתם העקרונית בנושא ההגירה. גם תמונות של נשים מוטרדות או נאלצות לחבוש בורקה עלולות להזיק לביידן מבחינה פוליטית, כמו גם דיווחים אפשריים על הירצחם של מי שסייעו לאמריקנים. הבית הלבן מעריך ש-200 אמריקנים נותרו באפגניסטן מרצונם; אם מישהו מהם ייפגע, הדבר עלול להצית גל מחודש של ביקורת.
ספטמבר אמור להיות חודש מסוג שונה מבחינת הבית הלבן. תוכניתו של ביידן להשקיע 4 טריליון דולר בתשתיות וברשת ביטחון חברתית תגיע לקונגרס ולא תעבור כמות שהיא. הבעיות בחו"ל לא ישפיעו על התייצבות הדמוקרטים מאחורי מדיניות הפנים של ביידן. הם ממילא לא נזקקו ליותר מדי עידוד כדי לנסות ולקדם את חבילה שתוכל לעבור בקונגרס. הזמן אינו לצידם: מאז 1935, רק שני נשיאים הצליחו להגביר את כוחה של מפלגתם בבחירות האמצע. הדמוקרטים לא יוותרו בקלות על אחיזתם בבית הלבן ובקונגרס גם יחדיו.
"לא הייתה לי כוונה להאריך לנצח את המלחמה הזאת ולא הייתה לי כוונה להאריך לנצח את היציאה", אמר אמש (יום ג', 31.8.21) הנשיא ג'ו ביידן עם יציאת אחרון החיילים האמריקנים מאפגניסטן. אבל מעבר לתשלום מס שפתיים להרחבת הסיוע ההומניטרי למדינה, ביידן לא אמר דבר על בריחתם ההולכת וגוברת של מיליוני אפגנים החיים כעת תחת שלטון הטליבאן, כותב אישאן ת'רור, בעל טור בכיר בוושינגטון פוסט.
נשיא ארצות הברית, ג'ו ביידן, הצהיר כי ארצות הברית תרדוף את האחראים לפיגוע בנמל התעופה בקאבול. "לא נשכח ולא נסלח ונרדוף אתכם עד לקצה כדור-הארץ", אמר (יום ג', 31.8.21) בהצהרה בבית הלבן לציון סיום הנסיגה האמריקנית מקאבול.
המטוסים האמריקניים האחרונים עזבו את אפגניסטן. כך הודיע (יום ב', 30.8.21) מפקד הפיקוד המרכזי של הצבא האמריקני, הגנרל פרנק מקנזי, בהודעה שמסר בפנטגון. בכך מסתיים עידן בן 20 שנה של נוכחות צבאית אמריקנית באפגניסטן.
הנשיא ג'ו ביידן לא יכול היה – וגם לא ניסה – להסתיר את צערו ביום הגרוע ביותר של נשיאותו, היום של הפיגוע הקטלני בקאבול. כמפקד העליון, הוא יחיה את האירוע עד היום האחרון של נשיאותו. אבל דן בלץ, פרשן בכיר בוושינגטון פוסט, שואל האם זה היום שיגדיר את כל כהונתו של ביידן.
השתלטות הטליבאן על אפגניסטן עוררה דאגה מיידית לגורלם של רבבות אמריקנים, בני ברית ואפגנים; פינויים צריך להיות בעדיפות עליונה. הבעיה הבסיסית יותר היא כיצד ארה"ב מצאה את עצמה מחליטה לסגת בלא התייעצות של ממש עם בעלות בריתה ועם מי שהקריבו יותר מכל ב-20 השנים האחרונות; ומדוע אפגניסטן הוצגה לציבור כבחירה בין שליטה מלאה או נסיגה מלאה. כך כותב הנרי קיסינג'ר, הדיפלומט הידוע ביותר בתולדות ארה"ב, באקונומיסט.
התהפוכות הפוליטיות והדמוגרפיות השליליות בארה"ב משתקפות יותר ויותר בהתנהלות ממשל ביידן במשבר האזורי הנוכחי השילוב האפרו-אמריקני-מוסלמי והאנטישמי מעמיק את אחיזתו והשתלטותו
משקיעי קריפטו שמעוניינים להשקיע כספים ולשמור עליהם מאובטחים, קונים ציוד אבטחה רציני, אבל בסופו של דבר נופלים בהונאות אנושיות שגורמות לכך שכל הטכנולוגיה שהושקעה לא תהיה שווה כלום
האשמת נתניהו כאילו הוא זה שמונע עסקה, היא עלילה מרושעת המופצת על-ידי מתנגדי נתניהו אשר שכחו מי האויב אחת השגיאות החמורות ביותר של ממשלת ישראל: ההפרדה בין חטופים לחטופים, ואי-עמיד...
איך נפלת גיבור? איך נפלת עידו, אך לא בידיים ריקות השארת אחריך ידיים מלאות במורשת קרב ואהבה למולדת, עם הטוב והפחות טוב שבה בית חם הותרת אחריך אישה וצאצאים שיאהבו את הבריות ואת ה...