בעיניים חלולות ובכתפיים שמוטות, בוריס ג'ונסון בערך התנצל – כפי שעשה לאנשים רבים פעמים רבות. בחודש מאי 2020, כאשר בריטניה הייתה בסגר, התקיימה בדאונינג סטריט 10 מסיבת שתייה. ראש הממשלה נכח בה 25 דקות – הודה אתמול (12.1.22) בפרלמנט, ואמר שהוא מבין את הזעם שהדבר עורר בקרב תושבי ארצו. להגנתו טען, שחשב שמדובר במפגש עבודה. זה נראה רע, אבל "טכנית עומד בכללים" – טען. מנהיג הלייבור, קייר סטרמר, הגיב: זה מגוחך, תתפטר.

קרוב לוודאי שג'ונסון לא יתפטר, מדגיש אקונומיסט. מצב הרוח בקרב חברי הסיעה השמרנית עגום והתורמים כועסים. "אני פשוט נגעל", אומר אחד מאנשי הפיננסים השוקל להפסיק לתרום. קומץ של בכירים, ובהם ויליאם ראג, יו"ר ועדה במפלגה, דגלאס רוס, מנהיג השמרנים הסקוטים, קראו לג'ונסון ללכת. אבל השמרנים לא יכפו עליו לעזוב בטווח הקרוב. יש צורך בחתימתם של 54 חברי פרלמנט כדי לכפות הצבעת אמון ורוב של 180 חברי פרלמנט כדי להדיחו. מאז שהכריחו את מרגרט תאצ'ר להתפטר, השמרנים נעשו סובלניים לתפקוד לקוי של ראשי הממשלה מטעמם: תרזה מיי התפטרה רק ב-2019, שנתיים אחרי שאיבדה את אמון מפלגתה. לכמה מיושבי השורות האחוריות נוח עם ראש ממשלה מוגבל, משום שהדבר מאפשר להם ללחוץ עליו.

כוח המשיכה של ג'ונסון ברוב הקריירה הפוליטית שלו נשען על שבירת כללים. כראש עיריית לונדון הוא שבר כללים קטנים של פוליטיקה, האוסרים שקרים ורומנים; הבוחרים, שמאסו בחלקלקות, אהבו אותו. כראש ממשלה הוא הבטיח לשבור את החוקים הגדולים המעצבים את המציאות הפוליטית. "ממשלת העם" תעשה מה שישביע את רצון הציבור, במיוחד מה שנחשב מחוץ לגבולות משום שהיה בלתי כלכלי או בלתי מעשי. בריטניה תנתק את קשריה עם האיחוד האירופי, ולא משנה מה אומר משרד האוצר. אם הפרלמנט יתנגד, הוא יושעה.

אבל אחרי שבועות של גילויים על מסיבות בזמן הסגר ועל תרומות בלתי מוסדרות, שבירת הכללים הקטנים איבדה את הקסם שלה. ג'ונסון נפגע קשות בתוך מפלגתו והוא בלתי פופולרי במדינה; שיעור התמיכה בו צנח ל-36%, דומה לזה של מנהיג הלייבור דאז, ג'רמי קורבין, לפני תבוסתו בבחירות 2019. ובינתיים, החוקים הגדולים של הפוליטיקה קמים לתחייה. הממשלה ניצבת בפני אביב בעייתי, מתכוננת לבחירות מקומיות בעוד הכנסות משקי הבית מצטמקות והשירותים לציבורים מצויים בלחץ כבד. את הקמפיין יוביל ראש ממשלה בצרות, שלא יוכל לשלוף תשובות קלות כפי שהוא נוהג.

האינפלציה מדירה שינה

לפני המסיבות, הייתה זו האינפלציה שהדירה שינה מעיני חברי הפרלמנט השמרנים. בנובמבר הגיעה האינפלציה השנתית ל-5.1%, הגבוהה ביותר מאז 2011. בחודשים הבאים היא צפויה לשבור שיאים שלא נראו מאז שנות ה-1990. המשכורות לא יעלו באותו קצב; הפגיעה תהיה קשה במיוחד בפנסיונרים, חלק מליבת המצביעים של השמרנים, ובמקבלי קצבאות. חלק גדול מהבעיה הוא העלייה העולמית במחירי האנרגיה; ההוצאה הממוצעת למשק בית בסעיף זה צפויה לעלות ב-50%. הלייבור הציע לבטל זמנית את המע"מ על האנרגיה – צעד שג'ונסון הבטיח שיהיה חלק מן הברקזיט, אך לא קיים.

בחודש אפריל גם יעלה ב-2.5 נקודות האחוז התשלום לביטוח הלאומי, חציו על חשבון המעסיק וחציו על חשבון העובד. בכירי השמרנים אינם מרוצים מכך, כולל ג'ייקוב ריס-מוג, ראש הסיעה. ההעלאה אמורה לממן במשך שלוש שנים את הרחבת שירותי הבריאות, ולאחר מכן יועבר הכסף למימון תוכניות חדשות של ביטוח סוציאלי.

אבל שירות הבריאות הלאומי מצוי במשבר של זמני המתנה ארוכים, בשל דחיית טיפולים רגילים לצורך הטיפול בקורונה; העלאת הביטוח הלאומי תהווה בקושי פלסטר. 6 מיליון בריטים מצפים לטיפול; בשנת 2024, מועד הבחירות הבאות, מספרם יהיה 13 מיליון – חמישית מתושבי בריטניה. כל אחד יכיר מישהו שברשימת ההמתנה; הלייבור יוכל לבחור בין סיפורים קורעי לב לקמפיין שלו. השאלה הראשונה שהוצגה אתמול לג'ונסון אחרי התנצלותו הייתה של חבר סיעתו, ג'יימס דייוויס: במחוז הבחירה שלו, ההמתנה לבדיקת סרטן השד היא בת שמונה שבועות.

אקונומיסט מסכם: גורלו של ג'ונסון ייחרץ לא בדאונינג סטריט 10 אלא במרכולים, תחנות הדלק וחדרי ההמתנה של הרופאים. השבוע האחרון היה האומלל ביותר בקריירה שלו; השנה הקרובה תהיה גרועה עוד יותר.