המפלגה השמרנית הבריטית תמיד הייתה סבלנית מאוד, וזה מה שמותיר את בוריס ג'ונסון בראשות הממשלה. ייתכן שמפלגה אימפולסיבית יותר כבר הייתה מעיפה אותו, פשוט צעד של זעם. אבל סבלנות פירושה לחכות שיקום יורש: שרת החוץ, ליז טראס? שר האוצר, רישי סאנוק? האם הם מוכנים? ואם לא, האם באמת צריך להיפטר מג'ונסון? - זהו הלך הרוח, מסביר פרייזר נלסון, פרשן פוליטי בדיילי טלגרף.

מדהים לראות את מספרם של חברי הסיעה השמרנית בפרלמנט הסבורים שג'ונסון גורם למפלגה נזק שאינו ניתן לתיקון - כולל מי שהיו עד כה תומכים מסורים שלו. בסופו של דבר, ג'ונסון הוא שהחליט בשנת 2020 שלא ניתן לבקר זקנים בבתי אבות ושמשפחות אינן יכולות להשתתף בהלוויות. המסיבה שהתקיימה בגני דאונינג סטריט 10 במאי 2020, כאשר ג'ונסון הורה למשטרה להעמיד לדין כל מי שנוהג בצורה דומה, אינה ניתנת להגנה. ייתכן שזה מה שיחרוץ את גורלו.

הקו השמרני-בלתי-ליברלי של ג'ונסון (התו הירוק, המיסוי הגבוה מזה 71 שנים) נותן למפלגתו תמונה ברורה מה היא רוצה: מישהו שמבצע את מה שג'ונסון הכריז. מנהיג סוציאל-דמוקרטי, התומך במס נמוך, הסומך יותר על הציבור ואשר אינו נוטש עקרונות אלו תחת לחץ. האפשרויות הסבירות ביותר הן טראס וסאנוק.

אבל השבוע החולף לא הסיר את הספקות לגביהם, מדגיש נלסון. שתיקתו של סאנוק לאחר התנצלותו של ג'ונסון בפרלמנט רועמת, טוענים מבקריו. "הוא לעולם אינו רוצה ללכלך את ידיו. תראו איך הוא נעלם כשהמצב נעשה קשה", אומר אחד השרים. הדבר עולה בקנה אחד עם הביקורת המרכזית עליו: מעודן מכדי להיות מנהיג אמיתי.

גם טראס צברה יריבים בשבוע שעבר. לאחר חודשים בהם הובילה בסקרים בין פעילי המפלגה, היא נמצאת בעמדה טובה אם הם שיבחרו את המנהיג הבא. אבל הבחירה תהיה בין חברי הסיעה בפרלמנט, ושם יש האומרים עליה ש"היא מציגה את עצמה כרבת-הישגים למרות שאין לה הישגים אמיתיים". אחרים אומרים שהיא דמות אינסטגרם שמעולם לא יישמה את חזון השוק החופשי בו היא דוגלת.

מי יעשה עבודה טובה יותר

זוהי מסורת שמרנית: לירות חיצים מורעלים כלפי כל מי טוען רציני לכתר. במידה מסוימת, זהו ניסוי: האם למועמדים יש בעלי ברית אשר יגנו עליהם? עד כמה הם פגיעים להתקפה פנימית? עד כמה הם מאורגנים? תומכיו של מייקל גוב אומרים, שאין לו שלדים בארון. ג'רמי האנט, שהפסיד לג'ונסון בפעם הקודמת, מוכן להחיות את הקמפיין שלו בכל רגע.

האמת היא, שאיש מהם אינו יכול להבטיח לשכפל את יכולותיו של ג'ונסון בהובלת קמפיין. ג'ונסון כינס, תחת מטריית הברקזיט, קואליציה של מצביעי לייבור לשעבר בצפון אנגליה ומצביעים שמרנים בדרום המדינה. סאנוק וטראס אינם נראים כמי שמסוגלים לעשות זאת. נלסון מעיר, כי ייתכן שהקואליציה הזאת הייתה ייחודית לא רק לג'ונסון, אלא גם למצב הפוליטי בעת הבחירות בדצמבר 2019: שילוב של "לבצע את הברקזיט" והחשש מפני המנהיג הקיצוני והאנטישמי של הלייבור, ג'רמי קורבין.

לדעת נלסון, סאנוק שותק משום שהוא עדיין ב"מצב התמודדות" ואינו סבור שיתקיים בקרוב מרוץ על המנהיגות, ומשום שאינו יכול להגן על מעשיו של ג'ונסון. טראס נהנית מן הספקולציות על האפשרות שתהפוך לראש הממשלה, אבל מוצאת את זה יותר משעשע מאשר חוזה עתידות. איש מהם אינו מוכן להתמנות לתפקיד כבר באביב הקרוב, לוח הזמנים של מי שירצה להחליף את ג'ונסון אחרי הבחירות המקומיות בחודש מאי.

זאת הבעיה של השמרנים: זה לא רק עניין של האם על ג'ונסון להתפטר, אלא גם מי יעשה עבודה טובה יותר. וכאשר השמרנים מצויים בפיגור של שש נקודות בלבד מהלייבור בסקרים, האם שווה לקחת את הסיכון? מועמד בלי מטה יכול תמיד לפנות לשר ההגנה לשעבר, גווין ויליאמסון, אשר לאחרונה עבר למשרד גדול בסמוך לפרלמנט; הוא נוטה לתמוך במועמדים המנצחים בסופו של דבר. אבל ככל שהשמרנים כועסים על ג'ונסון, הם אינם מוכנים ולא קרובים להיות מוכנים למאבק הנהגה העלול להיות הרסני.

ג'ונסון עוד עשוי להתאושש. אם האומיקרון ימשיך לצנוח, הוא עשוי לבטל החודש את כל מגבלות הקורונה, לצאת במסע של "בנייה מחדש" ולהטיל את יהבו על הבחירות הכלליות ב-2024. נוכחותו במסיבה בגינת המעון יכולה להסתיים בתשלום קנס, על-פי הכללים שחלו באותה עת. מפלגתו לא תסלח לו, אבל ג'ונסון עשוי לשכנע אותה שלפחות כרגע - הוא החלופה הפחות-גרועה.