לפני 2020 וייטנאם נראתה פגיעה במיוחד למגיפה. הדירוג שלה במדדי בריאות בינלאומיים היו נמוך, מספר המיטות לתושבים היה קטן והמערכת הפוליטית נשלטת בידי מפלגה אחת. למרבה ההפתעה, היא הייתה סיפור הצלחה עם פרוץ הקורונה. מחקר שעסק ב-177 מדינות, ואשר ממצאיו מתפרסמים בוושינגטון פוסט, מצביע על גורם המפתח: אמון.

המחקר פורסם השבוע בכתב-העת הרפואי המוביל Lancet לאחר עשרה חודשי עבודה של תומס בוליקי, ארין הולנד ועשרות עוזרי מחקר. מטרת המחקר הייתה לענות על שאלת מפתח: מדוע הנגיף היכה בכמה מדינות בצורה הרבה יותר חזקה מאשר באחרות. לשאלה זו יש חשיבות מיוחדת, כאשר העולם מתחיל להתכונן למגיפה הבאה ואמנות בינלאומיות להתמודדות עם מגיפות נמצאות בדיונים.

המודלים המקובלים לבחינת המוכנות למגיפות לא עלו בקנה אחד עם מה שהתגלה בקורונה, מצאו החוקרים. "לא מצאנו קשר בין תוצאות הקורונה לבין דמוקרטיה, פופוליזם, יעילות הממשלה, ביטוח בריאות כללי, חוסר שוויון כלכלי או אמון במדע", אומר בוליקי. גורמים אלו היו המפתח בדירוגים אשר קבעו ממש ערב הקורונה, כי ארה"ב ובריטניה ערוכות בצורה הטובה ביותר למצב חירום רפואי – ודירגו את וייטנאם במקום ה-74 מתוך 117 מדינות.

נראה, כי הקורונה היכתה פחות במדינות בהן קיימת רמה גבוהה של אמון בממשלה ושל האזרחים זה בזה. תפיסה לפיה הממשלה מושחתת עלתה בקנה אחד עם התוצאות הקשות ביותר של הקורונה. רבקה כץ מאוניברסיטת ג'ורג'טאון, שלא נטלה חלק במחקר, אומרת שהוא מוכיח את מה שרבים כבר טענו. "האמון הממשלה וחוזק המעורבות בקהילה חיוניים לתגובה בתחום בריאות הציבור", היא מוסיפה. ג'ושוע שפירשטיין מאוניברסיטת ג'ונס הופקינס מוסיף: "אם אנשים לא מאמינים למה שהממשלה אומרת, פוחתים הסיכויים שהם ינקטו אמצעי הזהירות הדרושים".

המגיפה החמירה את הבעיה

החוקרים הגיעו למסקנותיהם לאחר שבחנו את שיעור ההידבקות, ומצאו בבירור שחלק מן הממשלות הגיבו טוב יותר מאשר אחרות. בארה"ב שיעור ההידבקות היה השני הגרוע ביותר בין המדינות בעלות ההכנסות הגבוהות, והעובדה ששיעור התמותה היה באמצע הרשימה מלמדת על חוזקה של מערכת הבריאות המקומית. ממשלת ארה"ב התקשתה לשכנע את הציבור להישמע למגבלות הקורונה ולהתחסן – ומשאלים רבים מצביעים על אמון נמוך של הציבור בממשלה ועל קיטוב פוליטי ניכר.

החוקרים גם מעריכים, כי אם בכל המדינות רמת האמון בממשלה הייתה גבוהה כמו בדנמרק, מספר הנדבקים ברחבי העולם היה נמוך ב-13%. ואם האמון ההדדי בין האזרחים היה כמו בדנמרק, מספר הנדבקים היה נמוך ב-40% - דהיינו פחות 440 מיליון חולים ב-21 חודשי המחקר. לצד זאת מציין בוליקי, כי למחקר יש מגבלות, שכן ההשוואות הבינלאומיות אינן מושלמות ומשום שהוא מתמקד רק בגורמים שהיו קיימים לפני המגיפה. גלים מאוחרים יותר מאתגרים את הממצאים, כאשר בניו-זילנד למשל – בה האמון בממשלה גבוה מאוד – מספר החולים היה גבוה.

מייקל באנג-פטרסון מאוניברסיטת ארטוס אמר לפוסט, כי ממצאי המחקר עולים בקנה אחד עם הסבריו לאופן בו מדינות בעלות אמון גבוה הגיבו למגיפה, אבל מחקריו על הירידה ברמת האמון לאורך המגיפה הובילו אותו למסקנה קשה. המגיפה הורידה את האמון בממשלות, ובכך החמירה את הבעיה שהייתה קיימת מלכתחילה.