מייקל גרשון סייע לכתוב את נאומו של הנשיא ג'ורג' בוש הבן בביקורו בליטא ב-2002, מיד לאחר שהוצע למדינות הבלטיות להצטרף לנאט"ו; בוש היה מהתומכים הנלהבים ביותר בהרחבת הברית לליטא, לטביה ואסטוניה. "כל מי שיבחר להפוך את ליטא לאויב, יהפוך גם את ארה"ב לאויב. העמים האמיצים של ליטא, לטביה ואסטוניה לעולם לא יעמדו שוב לבדם מול תוקפנות".
אפשר היה כמעט לשמוע את אנחת הרווחה של שלוש המדינות, כותב גרשון בוושינגטון פוסט. לרוע מזלן של המדינות הבלטיות, הן יושבות על צומת דרכים גיאו-פוליטית, ושני הכובשים האחרונים שלהן – גרמניה הנאצית וברית המועצות – היו אכזריים במיוחד. ארה"ב מעולם לא הכירה בכיבושן בידי בריה"מ, אך המחויבות שלה ושל נאט"ו לבטחונן עוררה מחלוקת. היו שחששו שמדובר בפרובוקציה מיותרת כלפי מוסקבה, והיו שטענו שבלתי אפשרי מבחינה צבאית להגן עליהן.
ויכוח זה היה הקדמה למחלוקת סביב כוונותיו של ולדימיר פוטין לגבי אוקראינה. יש הטוענים בגלוי, שמשבר זה הוא תוצרת המערב, שכן לא ניתן היה לצפות שרוסיה תשלים עם הפיכת שכנתה החשובה לבסיס צבאי של המערב. על-פי מבט זה, פוטין בראש ובראשונה מגן על רוסיה. אין ספק שזה מה שחושבים הרוסים ומנהיגם מנצל זאת, בהציגו את פלישתו כתגובה לתוקפנות פשיסטית של המערב. פוטין כתב כמעט בצורה לירית על האחדות הרוחנית בין מוסקבה לקייב; נראה שהוא מפציץ רק את מי שהוא אוהב, מעיר גרשון בציניות.
בפועל, מטרותיו של פוטין הרבה יותר מעשיות. החלוקה בינו לבין נאט"ו אולי אינה מגיעה לרמה של עימות אידיאולוגי, אבל מדובר במחלוקת עמוקה על עתידה של אירופה. רוב נשיאיה האחרונים של ארה"ב אמרו שהתרחבות נאט"ו היא תוצאה טבעית של הסדר העולמי. מדינות אירופיות העומדות בקני מידה מוגדרים של ממשל, חופש כלכלי ושליטה אזרחית על הצבא יכולות להצטרף. הדבר סייע לחולל כמה שינויים דמוקרטיים במזרח אירופה, כמו גם לתקן את הטעויות האיומות של הסכמי ילטה אשר חילקו את אירופה לאיזורי השפעה והפקירו מספר מדינות למלתעות הזאב.
מטרתו האמיתית של פוטין היא לאלץ את המערב להסכים לסוג של "ילטה 2" – חלוקת אירופה לאיזורי השפעה עם ריבונות חלקית לכולם פרט לרוסיה, אשר כך תשקם את ההגמוניה שלה בסמוך לגבולותיה. אם פוטין מנהל מלחמת הגנה, אזי המלחמה באוקראינה היא על אוקראינה. יש הטוענים שהנשיא ולדימיר זלנסקי ביצע את הוויתורים הנחוצים – הימנעות מהצטרפות לנאט"ו, שליטה רוסית על אזור הדונבס – כדי לסיים מלחמה עקובה מדם.
אבל אם פוטין מנסה ליצור מחדש את אזור ההשפעה הרוסי באירופה, הצלחה שלו באוקראינה תסלול את הדרך לזוועות עתידיות. ההיגיון שהוביל לתוקפנות בגאורגיה ואוקראינה – למנוע נוכחות של נאט"ו באזור הרוסי – יוביל כמעט בוודאות לעבר המדינות הבלטיות, מזהיר גרשון. המסקנה היא, שאוקראינה – בסיוע תוקפני של המערב – חייבת להביס את רוסיה, או שארה"ב תעמוד בקרוב בפני השאלה: האם אנחנו באמת נלחמים עבור ליטא? למרות שהמחויבות קיימת, לא יהיה קל לקבל החלטה כזאת וליישם אותה. אם תסייע לנאט"ו להציב קו אדום באוקראינה, עשויה ארה"ב למנוע מעצמה החלטות בלתי אפשריות בעתיד.
השילוב האפרו-אמריקני-מוסלמי והאנטישמי מעמיק את אחיזתו והשתלטותו
