הסערה המתקרבת לאיטליה תעמיד במבחן את ג'יורג'יה מלוני

בריטניה אינה מדינת G7 היחידה שקיבלה ראש ממשלה חדש בשבוע שעבר. ג'יורג'יה מלוני הושבעה לראש ממשלת איטליה, בראש הממשלה הימנית ביותר של המדינה מאז מלחמת העולם השנייה. דומה שהקואליציה שלה תשרוד יותר זמן מכפי שהאיטלקים רגילים, צופה אקונומיסט. הליברלים אינם מאושרים ומזכירים את התנגדות מפלגתה, "האחים של איטליה", להפלות וארגוני להט"בים (אם כי מלוני הבטיחה לשמר את הסטטוס-קוו) ואת גישתה העוינת למסתננים.

עם זאת, בשלושה תחומים מלוני העבירה מסרים מרגיעים. עמדתה בנושא אוקראינה נראית מוצקה: היא רואה את פוטין באור הנכון – טורף, לא מגן הערכים המסורתיים כפי שמדמיינים כמה מאנשי הימין הקיצוני. מלוני יצאה מגדרה בנאומה הראשון בפרלמנט כראש הממשלה, כאשר הצהירה שהתמיכה באוקראינה נובעת לא רק משום שאין להשלים עם הפרת שלמותה הטריטוריאלית של מדינה ריבונית, אלא גם משום שזו הדרך להגן על האינטרסים הלאומיים של איטליה.

לשותפיה – מטאו סלבאני מהחזית הצפונית וראש הממשלה לשעבר סילביו ברלוסקוני – יש עבר של התחנפות לפוטין. אך מפלגתה של מלוני כה דומיננטית, עד שהם יתקשו להזיז אותה מעמדתה בנושא חיוני זה. זאת ועודף הודות לראש הממשלה הקודם, מריו דראגי, איטליה עשתה עבודה טובה בגיוון מקורות האנרגיה שלה, והיא לא תהיה החולשה החלשה באירופה אם פוטין ינסה להקפיא את היבשת.

שנית, מלוני אינה נראית כמי שמחפשת מאבקים עם האיחוד האירופי. לשר החוץ היא מינתה את אנטוניו טָג'אני, לשעבר נשיא הפרלמנט האירופי. נראה שהיא תדבק (אולי עם קצת שינויים) בתוכניות הרפורמות הכלכליות עליהן הסכימו דראגי והאיחוד, ושלצידן מענק של 200 מיליארד אירו מבריסל. השווקים קונים תחזית זו: פער התשואות בין האג"ח הגרמניות לאיטלקיות עומד בדיוק על אותו שיעור בו היה כאשר דראגי התפטר בחודש יולי.

שלישית, מלוני רצתה למנות לשר האוצר מישהו דמוי בנקאי מרכזי מכובד, אך הדבר לא עלה בידה וזה איננו סימן מעודד. אך התוצאה עודנה סבירה: השר החדש הוא ג'יאנקרלו גְ'יוֹרְגֶטי, סגן יו"ר מפלגתו של סלבאני. למרות ש"הליגה" עודנה נחשבת למפלגה המתנגדת לאיחוד האירופי, ג'יורגטי משתייך לאגף שלה התומך במגזר העסקי. מינויו אף עשוי להוות דרך להגביל את השפעתו של סלבאני עצמו, חסר הזהירות בתחום הפיסקלי.

עד כאן – די מבטיח. אך כאשר גוש האירו מצוי בדרכו למיתון. איטליה מדאיגה יותר מכל חברה אחרת באיחוד האירופי. היא אינה צומחת, בצורה שיטתית, ומלוני צריכה להציג רעיונות מעניינים לשנות זאת. משקיפים רבים חוששים שתהליך הרפורמות יואט או אפילו יהפוך לקיפאון ופרוטקציוניזם. נטל החוב העצום של איטליה (2.7 טריליון אירו, 150% תוצר) עלול לגדול לממדים בלתי נסבלים אם הריבית תמשיך לעלות. הניסיון המיניסטריאלי של מלוני בת ה-45 מסתכם בשלוש שנים כשרת הנוער לפני עשור. מפלגתה זכתה ב-4% בלבד בבחירות ב-2018, והצלחתה הנוכחית נובעת מכך שהמפלגות האחרות אכזבו את הבוחרים. לא ברור כיצד תתמודד עם הסערה שבדרך, וזוהי סיבה לדאגה לאיטלקים ולאירופים גם יחד – מסיים אקונומיסט.