בית המשפט העליון של ארה"ב קובע (29.6.23), כי המוסדות להשכלה גבוהה אינם רשאים להפעיל שיקולים של אפליה מתקנת בעת קבלת בני מיעוטים אתניים. הנשיא ג'ון רוברטס אומר כי קני המידה היחידים צריכים להיות אקדמיים, ואין להביא בחשבון את הרצון להגביר את הגיוון האתני של המוסדות.
פסק הדין ניתן ברוב של ששת השופטים השמרנים (רוברטס, קלרנס תומס, סמואל אליטו, ניל גורסץ', ברט קוואנו ואיימי קוני-בארט) מול שלוש השופטות הליברליות (אלנה קגן, סוניה סוטומאיור וקטנג'י בראון-ג'קסון). הוא עסק בתנאי הקבלה לאוניברסיטאות הרוורד וצפון קרוליינה וקובע, כי אפליה מתקנת בהקשר זה מפרה את הזכות החוקתית לשוויון. המשמעות צפויה להיות שינוי דרמטי באופן בו האוניברסיטאות הציבוריות והפרטיות בארה"ב בוחרות את תלמידיהן, לצד חשש לצניחה במספר התלמידים השחורים וההיספנים - במיוחד באוניברסיטאות הטובות.
"היחס לסטודנט חייב להתבסס על עברו כעצמאי, לא על בסיס גזע", אומר רוברטס. "אוניברסיטאות רבות עשו את ההפך במשך זמן רב מדי. בעשותן זאת הן הסיקו בטעות, שאבן הפינה של זהות היחיד אינה בנויה על מצוינות, כישורים או ידע אלא על צבע העור. ההיסטוריה החוקתית שלנו אינה סובלת בחירה זו". האוניברסיטאות רשאיות לשקול כיצד הגזע משפיע על חייו של המועמד, מוסיף רוברטס.
רוברטס אינו אומר במפורש שבית המשפט מבטל את פסק הדין משנת 2003 בו נקבע, כי המוסדות האקדמיים רשאים להביא בחשבון את המוצא האתני כדי לגוון את הרכב הסטודנטים בהם. אולם, השופט קלרנס תומס (האפרו-אמריקני), מתנגד ותיק של אפליה מתקנת, אומר בגלוי שמדובר בביטול פסק הדין הקודם ובקביעה שמדיניות הקבלה הנוכחית היא העדפה גזעית שמטרתה ליצור שילוב גזעי ספציפי בכיתות. תומס אמר בעבר שאפליה מתקנת מילאה תפקיד משמעותי בחייו, אך כאמור הוא התנגד לה נחרצות כשופט, באומרו שהיא גרמה לכך שיחוש שהתואר שלו (מאוניברסיטת ייל) הוא חסר ערך.
בהערת שוליים בחוות דעתו מציין רוברטס, כי הממשל טען שיש אינטרס של ממש בכך שיתאפשר לאקדמיות הצבאיות להמשיך לשקול את הגזע בעת קבלת התלמידים. הוא אומר כי ניתן יהיה להעלות טענה זו בדיון עתידי, "לאור האינטרסים הייחודיים האפשריים שיציגו האקדמיות הצבאיות".
סוטומאיור - ההיספנית היחידה בין שופטי העליון - אומרת בדעת המיעוט, כי היא מוטרדת מכך שדעת הרוב "אפילו אינה מנסה ליצור מצג של הנסיבות יוצאות הדופן" הדרושות כדי לבטל תקדים. לדבריה, חייה-שלה הם דוגמה לתועלת היכולה לצמוח מאפליה מתקנת, והיא דיברה ארוכות מן הדוכן בעת הקראת פסק הדין - שיטה להפגנת עומק חוסר ההסכמה עם דעת הרוב. "זכות שווה לחינוך היא תנאי מקדים לשוויון גזעי בארצנו", הוסיפה.
"בית המשפט תוקע מקלות בגלגלים ומסיג לאחור עשרות שנים של תקדימים והתקדמות מתמשכת", טוענת סוטומאיור. בית המשפט מונע את השימוש באפליה מתקנת כדרך מוגבלת להשיג את השוויון הגזעי החיוני. "בעשותו זאת, בית המשפט מקבע עוורון צבעים מלאכותי כעיקרון חוקתי, בתוך חברה מבודלת עמוקות בה לגזע תמיד היה ותמיד יהיה משקל".
בעת הדיון בעתירות שאלו כמה מן השופטים השמרנים, האם עדיין יש צורך באפליה המתקנת. הם הזכירו את דעת הרוב בפסק הדין משנת 2003, בו אמרה השופטת השמרנית סנדרה דיי-אוקונור, כי קרוב לוודאי שלא יהיה צורך בשיקול גזעי 25 שנה מאוחר יותר. פסק הדין הנוכחי ניתן 20 שנה מאוחר יותר, כאשר בארבעה מקרים קודמים - האחרון שבהם בשנת 2016 - אשרר בית המשפט העליון את הזכות לאפליה מתקנת.
