רוברט קנדי הבן, המתמודד על מועמדות הדמוקרטים לנשיאות, הוא קוקו – טוען פרופ' פול קרוגמן בניו-יורק טיימס. דעותיו הן תערובת של פנטזיות ימניות עם שאריות של הפרוגרסיביות בה אחז פעם: דחיפה לביטקוין, תיאוריות קונספירציה אנטי-חיסוניות, טענה שהפרוזאק גורם למעשי טבח, התנגדות לסיוע לאוקראינה. אלמלא שם משפחתו, איש לא היה שם לב אליו – ולמרות שם משפחתו, יש לו אפס סיכוי לזכות במועמדות.
אבל כעת, כאשר נראה שהקמפיין של רון דה-סנטיס אינו ממריא, קנדי מקבל לפתע תמיכה מכמה שמות גדולים בעמק הסיליקון. מייסד טוויטר, ג'ק דורסי, הודיע על תמיכה בו וכמה דמויות היי-טק בולטות אחרות מסייעות לו בגיוס כספים. אלון מאסק, העסוק בהרס מה שבנה דורסי, אירח אותו ב"טוויטר ספייס". מה זה אומר על תפקידם של מיליארדרי ההיי-טק בפוליטיקה האמריקנית?
דומה שמה שמושך כמה טיפוסי היי-טק אל RFK-הבן הוא הסתירות שלו – הבוז שהוא מפגין לחוכמה המקובלת ולדעות המומחים. לכן, אומר קרוגמן, צריך להקדים כמה מילים על להיות "היפכא מסתברא". עובדה עצובה אך נכונה היא שברוב הפעמים – החוכמה המקובלת והמומחים צודקים; אבל יש רווח ניכר במציאת המקומות בהם הם טועים. לשם כך יש צורך באיזון עדין בין ספקנות-יתר כלפי ההנחות המקובלות לבין אמינות-יתר.
במלאכת האיזון הזאת, קל מאוד ליפול לצד הלא-נכון. כאשר הייתי צעיר ושאפתן – מעיד קרוגמן על עצמו – לגלגלתי על כלכלנים מבוגרים יותר, שתגובתם לכל רעיון חדש הייתה "זה ברור, זה שגוי ואמרתי את זה ב-1962"; כיום הוא חושש שהפך בעצמו לטיפוס כזה. מצד שני, אמירת ההפך בצורה תמידית היא סם ההורס את המוח, במילותיו של הכלכלן אדם אוזימק. מי שמתמכרים לסם הזה, הוא ממשיך, "מאבדים את היכולת לשפוט אחרים שהם עצמם מחשיבים אותם לאומרי ההפך, אינם מסוגלים להבחין בין ראיות טובות לגרועות והם מתדרדרים לתחביב נחות-דרגה של אמירת ההפך".
החבר'ה מההיי-טק הם חשודים מיידיים באמירת היפך שלילית שכזאת. הצלחתם הכספית משכנעת אותם שהם מבריקים במיוחד, ושהם מסוגלים להתמודד עם כל נושא ללא הצורך להתייעץ במי שעובדים קשה כדי להבין את הסוגיות. במקרים רבים הם מתעשרים באמצעות הפרת החוכמה המקובלת, מה שגורם להם להאמין שהגישה הזאת נכונה תמיד. לאחר מכן הם מקיפים את עצמם במי שאומרים להם את מה שהם רוצים לשמוע, ואם הם בכלל מדברים עם מישהו אחר – זה עם הדומים להם. זהו ההסבר לדעות המוזרות שמאמצים לאחרונה מיליארדרים.
קרוגמן מבקש להוסיף ספקולציה משלו. ייתכן שמשונה לראות בעלי הון והשפעה ניכרים קונים תיאוריות קונספירציות על אליטות השולטות בעולם; האם הם עצמם אינם האליטה? אבל קרוגמן מנחש שמפורסמים ועשירים עשויים להיות מתוסכלים במיוחד מחוסר יכולתם לשלוט באירועים או אפילו מחוסר יכולתם למנוע הטרלות שלהם ברשת. אז במקום להשלים עם כך שהעולם הוא מקום מסובך בו איש אינו שולט, הם מאמצים את הרעיון שיש שם חבורת נבלים הרודפים אותם. יש לכך תקדים: הנרי פורד, אשר מימן את התרגום לאנגלית של "הפרוטוקולים של זקני ציון".
בכל מקרה, מה שאנחנו רואים כעת הוא יוצא דופן. הפלג המשוגע ביותר כרגע בפוליטיקה האמריקנית איננו אנשי צווארון כחול וכובע אדום בדיינרים, אלא מיליארדרים של היי-טק החיים באחוזות ענק וטסים במטוסים פרטיים. ברמה מסוימת, זה די מצחיק. אבל לרוע המזל, לאנשים אלו יש מספיק כסף כדי לגרום נזק כבד.
