לאיש לא היה ספק שהפדרל ריזרב יעלה שוב את הריבית (26.7.23), והוא אכן עשה זאת – ההעלאה ה-11 בתוך 12 חודשים. בסך-הכל מדובר בהעלאה החדה ביותר בארה"ב מזה ארבעה עשורים. לעומת זאת, צעדיו הבאים של הבנק המרכזי מצויים בחוסר ודאות – מנתח אקונומיסט.
כמה כלכלנים משוכנעים שזוהי ההעלאה האחרונה בסבב הנוכחי. האינפלציה השנתית ירדה מן השיא של 9% אשתקד ל-3% בלבד בחודש יוני. ליבת האינפלציה – בלא המחירים התנודתיים של האנרגיה והמזון – עקשנית יותר, אבל גם היא מתחילה להתרכך. כך נפתחת הדלת בפני ה"פד" לעצור ולקוות לנחיתה רכה, ואולי אף להתחיל להוריד את הריבית בתחילת 2024.
אחרים לא בטוחים בכך. האינפלציה היכתה בשנתיים האחרונות את התחזיות האופטימיות. אם מחירי האנרגיה ישובו לעלות, יעלו במקביל הציפיות האינפלציוניות וה"פד" ייאלץ להעלות שוב את הריבית. כנ"ל לגבי תפנית חדה במחירי הדיור. שוק העבודה מגביר את החששות, שכן עליות מהירות בשכר תורמות לאינפלציה; למרבה ההפתעה, האבטלה עומדת כיום על 3.6% - כפי שהייתה כאשר החלו העלאות הריבית. הללו אמורות היו להחמיר את האבטלה, אבל ההתאוששות מן הקורונה והגידול במספרם של השבים לעבודה מנעו זאת.
חילוקי הדעות בין הכלכלנים משתקפים גם ב"פד" עצמו, מציין אקונומיסט. בשנתיים האחרונות בכיריו היו תמימי דעים בנוגע לאינפלציה ולמאבק בה, אבל בחודשים האחרונים צצו המחלוקות. כריסטופר וולר, חבר מועצת הנגידים, מייצג את העמדה הניצית ולפיה יש להמשיך להעלות את הריבית עד שהשיפור באינפלציה יהיה בר-קיימא. רפאל בוטיץ', נשיא הפדרל ריזרב של אטלנטה, מצוי בעבר השני: לשיטתו האינפלציה תרד בהדרגה ואפשר להפסיק את ההעלאות.
נגיד ה"פד", ג'רום פאואל, התבטא בצורה ניצית. "אנו רואים שהמדיניות עדיין לא מגבילה מספיק לפרק זמן מספיק", אמר אחרי העלאת הריבית אתמול. מדד סטנדרד אנד פור'ס עלה בקרוב ל-20% מאז השפל של קריסת הבנקים בחודש מרס, וייתכן שפאואל רוצה לרמוז למשקיעים שלא לרתום את העגלה לפני הסוסים ובכך להוסיף למומנטום האינפלציוני. בנקאים מרכזיים, הרוצים לשמר את המוניטין שלהם כלוחמים באינפלציה, עשויים להעדיף ולטעות לחומרה מאשר לקולא.
בפועל, אין ספק שה"פד" יהיה גמיש ויגיב לנתונים הכלכליים. הוא יכול להביט צפונה ולראות דוגמה של חוסר היכולת לשמר מדיניות מקובעת. הבנק המרכזי של קנדה הפסיק בינואר את העלאות הריבית, מתוך הנחה שהאינפלציה רוסנה. אבל בחודש יוני הוא נאלץ לחדש את הריסון המוניטרי, משום שהצמיחה הייתה מהירה מדי והאינפלציה הייתה גבוהה מדי.
עם זאת, בסופו של דבר, אין ל"פד" בחירות נטולות סיכון. מה שנראה כאפשרות היונית יותר – יציבות בריבית עד סוף השנה – יהיה למעשה ניצי יותר אם האינפלציה תמשיך לרדת. שערי ריבית נומינליים בלתי משתנים יהיו תמיד מגבילים יותר במונחים ריאליים (בהנחה שהציפיות האינפלציוניות יירדו במקביל לאינפלציה הממשית). בתרחיש כזה, עשויים בנקים מרכזיים לחשוב על הורדת ריבית כדי לשמר את המדיניות הנוכחית. כאשר האינפלציה המריאה, משימתו של ה"פד" הייתה קשה אך ההחלטות היו ברורות: להעלות ריבית וזהו. מעתה ואילך, המשימה קלה יותר אך ההחלטות קשות יותר, מסכם אקונומיסט.
