הקונגרס האמריקני ניצב על גבעת הקפיטול, אך אמריקנים רבים מסתכלים אליו כלפי מטה. אחת הסיבות העיקריות לכך שלמרות שהוא אמור להיות מגדלור עולמי של ערכים ליברליים, מתעקש הקונגרס לשתק את עצמו. אחרת, כיצד ייתכן שפחות מעשרה צירים רפובליקנים מחזיקים את בית הנבחרים כבן ערובה לגחמותיהם הפראיות ביותר?
210 מבין 218 הרפובליקנים תמכו (3.10.23) ביו"ר קווין מק'ארתי – אך הוא הודח, שכן שמונת האחרים הצטרפו לדמוקרטים שבאופוזיציה. מאמר המערכת של ניו-יורק טיימס מזכיר את המשמעות: בלא יו"ר, הבית אינו יכול לעשות דבר – אפילו לא לדון על תקציב הממשל (שיתרוקן בעוד שישה שבועות), על הסיוע לאוקראינה או על כל משבר אחר. עוד לפני כן, מק'ארתי ועמיתיו לסיעה גררו את המדינה ממשבר תקרת החוב למשבר התקציב בניסיון לצבור נקודות לקראת הבחירות הבאות, במקום להעביר חקיקה משמעותית אל מול האתגרים הלאומיים – וכעת הם שוב מנהלים מאבק חסר תוחלת.
בסוף השבוע שעבר הפגינו הרפובליקנים לרגע שהם מוכנים לעשות את הדבר הנכון והתפשרו כדי למנוע את השבתת הממשל. הטיימס קורא להם לעשות זאת שוב בעת בחירת היו"ר הבא, ולדמוקרטים – לסייע להם אם המועמד יבטיח כיוון שונה, של שיתוף פעולה לטובת הכלל. הבוחר העניק לרפובליקנים את הרוב בבית ומכאן שגם בבחירת היו"ר, והוא מצפה מהם שהבית ישרת אותו.
ייתכן שהרפובליקנים שוב מוכנים להעדיף פרגמטיזם על פני מנהיגות. בשבוע שעבר זכה מק'ארתי לתמיכתם של למעלה מ-200 דמוקרטים בתקציב הביניים ל-45 יום. קשה להתלהב מניצחון בקרב שכלל לא היה צריך להתחולל, במיוחד ברגע האחרון, אבל הסאגה הזו משקפת את המציאות בוושינגטון הנוכחית: פשרות דו-מפלגתיות הן הדרך היחידה למשול בארה"ב של 2023. הדמוקרטים שולטים בבית הלבן וברוב של אחד בסנאט, הרפובליקנים שולטים בבית הנבחרים ובבית המשפט העליון. השליטה במדינה מחולקת.
אולם, הקיטוב המפלגתי אינו עילה לחוסר מעש בו בוחרים פוליטיקאים כה רבים לעיתים כה קרובות – מדגיש הטיימס. הדרך היחידה להעביר חקיקה היא בתמיכה כלשהי מצד אגפי המרכז בשתי המפלגות. קונגרס שיפעל בצורה דו-מפלגתית יותר, יוכל לקדם נושאים כמו הגירה וביטוח לאומי. ימין-מרכז בטוח בעצמו, שאינו כנוע לדונלד טראמפ, יוכל למשול ביתר קלות.
זו אינה משימה קלה, אך היא אפשרית – והימים האחרונים יוכיחו. מק'ארתי עשה את הדבר הנכון (30.9.23), כאשר התעלם מן הקיצונים בסיעתו בראשותו של מאט גץ כדי למנוע את השבתת הממשל. מחליפו צריך לשלול מקבוצת הקיצונים את הכלים באמצעותם הם מכניעים את הנהגת הבית לדרישותיהם. הקונגרס מייצג 330 מיליון אמריקנים; גץ ועמיתיו אינם זכאים לחטוף לעצמם את הווטו על ניהול ענייני המדינה.
היה זה מק'ארתי שהעניק להם כלים כאלה, ובראשם – האפשרות לכל ציר להציע להדיח אותו, כפי שאכן עשה גץ. היו"ר הבא גם צריך לבטל את הכלל האנכרוניסטי המאפשר למחוקקים הרפובליקנים להגיש הצעות חוק רק אם הן זוכות לתמיכת הרוב בסיעה. הוא איננו מופיע בשום מקום בחוקה, וניתן להשתמש בו כדי למנוע מהבית לקדם חקיקה דו-מפלגתית. היו"ר הבא גם צריך להתחייב לנהל יחסים פתוחים עם הדמוקרטים, שייתכן שיזדקק לתמיכתם כדי למנוע פוטש נוסף. מק'ארתי איבד את אמונם כאשר הפר סיכום עם הבית הלבן על תקרת החוב.
ברגע בו ייבחר היו"ר, יהיו לבית פחות משישה שבועות כדי למנוע עוד עימות חזיתי על השבתת הממשל. צירים בעלי רצון טוב משתי המפלגות יצטרכו להראות שוב שהם מוכנים ויכולים להתפשר. למשל: הדמוקרטים יכולים להסכים להגדלת המימון לאבטחת הגבול, והרפובליקנים – להמשך הסיוע לאוקראינה. מנהיג המיעוט, האקים ג'פריז, אמר אתמול, כי סיעתו מוכנה למצוא מכנה משותף שלא יותיר את ענייני הציבור לחסדיו של מיעוט קיצוני. היו"ר הבא צריך להסכים לאותו מסלול, מסיים הטיימס.
