מצרים לא ממהרת לרצועה; די לה בצרותיה שלה

חיילים מצרים מביטים על המתרחש ברצועת עזה מעבר לחומה בגובה של עשרה מטרים ובה מגדלי שמירה, וקהיר מתגברת את קו הגבול בטנקים וחיילים כדי למנוע מפלשתינים להיכנס לתחומה. בעוד הלחימה גוברת, מצרים מתמודדת עם שלושה פחדים – מדווח אקונומיסט.

הראשון הוא כיצד להתמודד עם הלחץ הגובר לקלוט פלשתינים. גל של פליטים מהרצועה עלול לחדש את העימות בין השלטון המרכזי לבין הבדואים בסיני ולתת דחיפה לאחים המוסלמים – האיום הגדול ביותר על משטרו של עבד אל-פתאח א-סיסי. חששות מפני אי-יציבות עלולים להזיק לכלכלה, המעורערת ממילא. לכך מתווספת תחושתם של מצרים רבים, שנשיאם הופך את ארצם ממעצמה איזורית למדינה שולית.

מאשר ההינתקות ב-2005, מצרים התנגדה למאמציה של ישראל להטיל עליה את האחריות לרצועה שהייתה חלק ממנה עד 1967. כאשר ישראל הטילה סגר על הרצועה, מצרים הלכה בעקבותיה. כאשר פלשתינים פגעו בגדר הגבול עימה ועברו לסיני, מצרים הדפה אותם חזרה וחיזקה את הגבול. אבל המשבר ההומניטרי הנוכחי הוא המבחן הגדול ביותר ליכולתה למנוע מבעיותיה של עזה לגלוש לתחומה.

מצרים כבר מרגישה את ההשלכות, מציין אקונומיסט. הבדואים שלה חיים בעיקר בסמיכות לרצועה וזמן רב היו הרחק מתשומת ליבם של השליטים בקהיר. הם ניהלו מרידה בת עשור נגד השלטון, עם קשר קצר לדאעש, והרגו מאות חיילים. מצרים טענה לבסוף שדיכאה את המרד, אך הבדואים מוחים שוב. חלקם טוענים שסיסי מתכוון ליישם הסכם עם ארה"ב וישראל במסגרתו יישובו פלשתינים בסיני, תמורת מחיקת חובות בסך 30-20 מיליארד דולר.

אנשיו של סיסי אומרים שאין על מה לדבר. סיסי הכריז שהוא יתנגד ל"חיסול העניין הפלשתיני". הבדואים מתעקשים שהעובדות בשטח מספרות סיפור שונה. לטענתם, סיסי הפך את אדמתם לשטח צבאי סגור, פינה 50,000 מהם מאזור המשתרע 13 ק"מ מדרום לגבול הרצועה והקיף אותו בחומות בטון ומחסומים צבאיים. עוד הם טוענים, כי המשטר הקים עיר שלמה – רפיח החדשה – כדי לקלוט גל של פלשתינים.

לתמונה נכנסים גם אויביו הוותיקים של סיסי – האיסלאמיסטים. לפני עשור הוא הפיל את הנשיא הנבחר מטעמם, מוחמד מורסי, כלא רבבות מהם ורדף רבים אחרים בחו"ל. המוניטין של חמאס – שלוחה של האחים המוסלמים – זינקו ברחבי המזרח התיכון מאז 7 באוקטובר. אם פלשתינים ינהרו מהרצועה למצרים, חושש סיסי, יהיו ביניהם חברי חמאס רבים שיביאו עימם את האידיאולוגיה שלהם. גם קבוצות איסלמיסטיות במצרים עצמה עלולה לקבל זריקת עידוד ולחדש את הקריאות לפעול נגד מתנגדיהן – כולל סיסי עצמו.