בג"צ למנהל מקרקעי ישראל: הבילבלת וגם מוסר הטפת

המערערים השתתפו וזכו במכרז להחכרת מגרשים במושב אבן שמואל. על-פי תנאי המכרז נדרשו הזוכים לשלם שני תשלומים בשני מועדים שונים:

• דמי חכירה למנהל מקרקעי ישראל עד חלוף 60 ימים מתאריך "אישור ועדת המכרזים".

• הוצאות לפיתוח עד ל-50 ימים מתאריך "אישור ועדת המכרזים".

בעקבות זכיית המערערים במכרז שלח להם מנהל מקרקעי ישראל מכתבים שכותרתם "אישור עסקה – חתימת הסכם חכירה", שהתקבלו מאוחר לתאריך שנשאו : 24.9.07. במכתב הודיע המנהל למערערים על אישור זכייתם במכרז והורה על שני תשלומים שעל המערערים לבצע לשם מימוש זכותם:

• תשלום דמי החכירה למנהל תוך 60 ימים מה"מועד הקובע",הוא יום "אישור ועדת המכרזים" את זכייתם ה-19.9.09 .

• תשלום דמי פיתוח שישולמו תוך 50 ימים מיום הודעת המנהל למערערים על הזכיה במכרז.

המונח "תאריך אישור ועדת המכרזים" הוגדר בתנאי המכרז כ"תאריך שבו נקבעה זהותם של הזוכים על-ידי ועדת המכרזים". " בפועל זהות הזוכים במכרז נקבעה ביום 19.9.07 .

המערערים שילמו את דמי החכירה טרם חלפו 60 הימים שהוקצבו לתשלום זה; ובטרם חלפו 50 ימים מעת קבלת ההודעה על אישור זכייתם במכרז באו לשלם את דמי הפיתוח, אומנם המנהל סירב לקבל מהם את דמי הפיתוח תחת הטענה שהמערערים אמורים היו, על-פי האמור במכתבים שקיבלו, לשלם את דמי הפיתוח לא יאוחר מחמשים יום מיום אישור זכייתם במכרז, ושמאר וחלף מועד זה, ועדיין לא שולמו הדמים, הרי שבוטלה זכייתם.

כנגד ביטול זכייתם עתרו המערערים לבית המשפט לעניינים מנהליים בירושלים, שקיבל את עמדת מנהל מקרקעי ישראל, על פיה מאחר וחלה תקלה בביצוע התשלום יש לבטל את זכיית המערערים במכרז על-מנת שלא לפגוע בזכות השוויון של משתתפי המכרז האחרים.

לטענת מנהל מקרקעי ישראל, בשל החשש לשחיתות שלטונית ולמשוא פנים, תנאי מכרז מטעם רשויות המדינה מחייבים את הזוכה – עובדתית – לעמוד בהוראותיהם, ומשלא עמד בהם, תהא הסיבה אשר תהא, יש לבטל את זכייתו על מנת שלא ייווצר מצב בו משתתף אחר במכרז, שיעמוד בתנאי המכרז לו תינתן לו האפשרות יפסיד לטובת מי שאינו עומד בתנאי המכרז, מה שפוגע בזכות לשוויון בפני רשויות השלטון ומהווה פתיחת צוהר למשטר לא תקין.

לדברי המערערים, מאחר והם עמדו בתנאי המכרז - כפי שהוצגו על ידי המנהל - הרי שמן הדין ומן הצדק שיזכו בזכות החכירה במגרשים, ולא ייתכן שבאם ייקבע שלא עמדו בתנאים- שיאבדו את זכייתם במכרז, שכן חוסר עמידתם בתנאים נבעה ממצג שווא שהציג המנהל עצמו.

עוד טוענים המערערים שאף אם ייקבע שחריגתם מלוח התשלומים נבעה מאשם התלוי בהם, מכל מקום יש לאפשר להם לזכות בחכירת הקרקעות, שכן מדובר בתקלה טכנית גרידא, ולא בשינוי מהותי של יישום המכרז, בדמות הטבות שלא זכו בהן שאר משתתפי המכרז כגון דחיית או פריסת שלומים ניכרת או הנחה בגובה התשלום ומשכך לא תיפגע זכותם לשוויון של משתתפי המכרז האחרים. לדבריהם, בסך הכל, אירעה תקלה שניתן לתקנה, ואין מקום לחששות שמעלה המנהל.

בג"צ, בהרכב השופטים הנשיאה דורית ביניש, השופט חנן מלצר והשופט אליקים רובינשטיין, קיבל את טענות המערערים והקים את אישור זכייתם בזכויות החכירה בקרקע.

אמנם, מעיר השופט מלצר בהנמקת הכרעתו, אכן ראוי שיישמרו תנאי המכרז גם לאחר שניתן אישור הזכיה, ונכונה טענת מנהל מקרקעי ישראל שבאם יתאפשר למי שאושרה זכייתם במכרז לממש את זכייתם, אף אם לא עמדו – עובדתית – בתנאי המכרז עלול להיפתח צוהר לשחיתות שלטונית בדמות הענקת זכייה למקורבים שישתתפו במכרז כשווים, ולאחר הזכיה יפרקו מעל כתפיהם את עול התחייבותם, אולם במקרה דנן אין המדובר בחריגה מתנאי המכרז כי אם בתקנה טכנית גרידא, שניתן לתקנה.

בנוסף, כותב השופט מלצר, כי היות ואכן, כטענת המערערים, ניתן היה להבין את נוסח מכתב המנהל כמי שמורה על תשלום דמי הפיתוח עד לחלוף 50 ימים מיום מסירת ההודעה בדבר הזכיה – ולא מיום אישור ועדת המכרז את הזכיה- הרי שיש למנהל "אשם תורם" בתקלה שאירעה, ומשכך, על-פי הכלל הפסיקתי שעל פיו באם אחד הצדדים להסכם נכון היה לעמוד בכל תנאי ההסכם, ומאידך הצד השני מנעו מלקיים את התחייבויותיו, רואים את הצד הנכון לעמוד בהתחייבויותיו כמי שאכן עמד בהם, יש לראות במערערים כמי שנכונו לעמוד בכל התחייבויותיהם, ועל כן להכיר בהם כמי שעמדו בתנאי המכרז על דקדוקיהם ומועדיהם – מה ששולל את החשש לחוסר שוויון בפני משתתפי המכרז האחרים. כך השופט מלצר בהנמקת הכרעתו:

"...תקלה זו נבעה מהמצג שנכלל באישורי העסקה שהוציא המינהל, שהיה לא מדויק (או לא מוצלח, כפי שהגדיר ב"כ המשיב – בהגינותו – את הניסוח בסעיף 36 לסיכומיו) ובדרך שבה הובן הדבר על-ידי המערערים (כי ניתן לשלם את דמי הפיתוח בתוך 50 ימים מעת קבלת ההודעה על הזכייה)..."

"...במצב דברים זה, נוכח האמור באישורי העסקה שיצאו מטעם המשיב ומקריאה סבירה שלהם, אומנם ניתן היה להבין שאפשר לשלם את דמי הפיתוח בתוך 50 יום ממועד קבלת ההודעה בדבר הזכייה (ולא מיום ההחלטה בדבר הזכייה). הנה כי כן, גם על המינהל (הוא הצד השני להתקשרות כאן) רובץ "אשם" מסוים בגין אי השלמת ההתקשרות במועד הקצוב לו טוען המשיב. במקרים שכאלו ובנסיבות מיוחדות, כאשר תוכנו של ההסכם מגובש וחלק נכבד מן התמורה שולם, יש הרואים פעולות שאותו צד מנע את ביצוען כאילו בוצעו במועד מכוח עקרון תום הלב לפיכך, עיונית אין כאן גם חריגה מעקרון השוויון, במשמעותו המכרזית".

השופט אליקים רובינשטיין מצטרף לפסק דינו של השופט מלצר, לא לפני שהוא טורח לשטוח את חששותיו, שמא אישור זכיית המערערים במכרז, למרות התקלה, יגרום לגורמים במשק ובשלטון להבין שהוגמשו דיני המכרזים, הדורשים, למען הצדק והשוויון בפני השלטונות עמידה נוקשה בכללי הפרוצדורה, כך:

"כשלעצמי ציינתי לא אחת, כי לתורת המכרזים יפה גישת בית שמאי, ויפה בה הקפדה על קוצו של יו"ד:

"שמירה קפדנית ודקדקנית על כללים ברורים ואחידים היא ערובה לקיום העקרונות המהותיים של שוויון והגינות המכרז, להגברת אמון הציבור בשיטת המכרזים, למאמץ לנעילת דלת השחיתות ולשינוי היחס המקל ראש, לעתים, בדרישות המכרז מצד חלק מהמציעים. גישה אחרת אולי תועיל לקופת הציבור במקרים מסויימים לטווח קצר, אך יפגע בה קלקול מידות בטווח הארוך, ועמו כל החלאים הכרוכים בכך".

למען הסר ספק, מדגיש השופט רובינשטיין שבשל נסיבות המקרה הספציפי אושרה זכייתם במכרז, ושאל לו לאיש לראות בפסק הדין כמי שבא להגמיש את נוקשות כללי המכרזים :

"...ואחתום באשר פתחתי: הקפדה בדיני המכרזים היא כורח לשם מינהל תקין, ועל כן אל יראו חלילה משתתפי מכרזים ויועציהם המשפטיים בפסק דין זה מצע לריכוך דיני המכרזים..."

הנשיאה, השופטת דורית ביניש, אף היא תרמה משלה ואילפה את המנהל בינה, כיצד ניתן למנוע בעתיד, באמצעים קלים וסבירים, תקלה כגון זו שאירעה:

"בשולי הדברים אציין, כי דומה שתקלה דוגמת זו שאירעה במקרה שלפנינו יכולה הייתה להימנע בקלות, אילו בהודעות שנשלחו למערערים היה מצוין במפורש התאריך האחרון לתשלום דמי הפיתוח כשהוא מותאם למועד הזכיה במכרז."

הערעור התקבל - המערערים ישלימו את תשלום הפיתוח ויזכו בקרקע. יבוטל חיוב המערערים בתשלום שכר טרחת עו"ד המנהל שנקבע בבית המשפט לעניינים מנהליים בירושלים.

- בפני בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים מנהליים
- בפני השופטים: נשיאת בית המשפט העליון, השופטת דורית ביניש, השופט אליעזר ריבלין, השופט חנן מלצר
- בא כח המערערים דוד שריקי, אברהם ורויטל יפרח: עו"ד אסף בנמלך
- בא כח המשיב מנהל מקרקעי ישראל: עו"ד גלעד שירמן