ישעיהו וינברג. יליד 1918, וורשה, פולין. נפטר ביום 1.1.2000.

הוליד שתי בנות לבן. אביו הקים בשנת 1916 את הגימנסיה העברית בוורשה וניהל אותה. לאחר מלחמת העולם הראשונה עזבה משפחתו של וינברג את פולין ועקרה לגרמניה, תחילה לפרנקפורט וב-1927 לברלין. את בית הוריו בברלין פקדו משוררים ומנהיגי ציבור. בשנת 1933 עלה מברלין עם הוריו לישראל. ההורים התיישבו בתל אביב, ווינברג החל ללמוד בגימנסיה בלפור, אך לאחר שנה עזב את הלימודים לטובת פעילות בקומונה של תנועת השומר הצעיר. בשנת 1939 ייסדה הקומונה את קיבוץ אילון בגליל המערבי.

בשנים 1946-1942 שירת במסגרת חיל הרגלים של הצבא הבריטי והחטיבה היהודית הלוחמת (הבריגדה היהודית). עם שובו ארצה, חזר לקיבוץ מסילות, שימש כמזכיר הקיבוץ, עסק בהוראה והדריך את בני חברת הילדים פליטי השואה.

בשנת 1956 עזב עם משפחתו את הקיבוץ ועבר לירושלים, שם ניהל עד 1961 את המרכז למיכון משרדי של משרדי ראש הממשלה.

בשנים 1976-1961 ניהל את תיאטרון הקאמרי בתל אביב. בשנים 1963-1977 שימש חבר הוועד הפועל של המכון הבינלאומי לתיאטרון והיה חבר ההנהלה המצומצמת שלו. בשנים 1985-1981, היה חבר במועצה הציבורית לתרבות ואמנות בישראל.

ב-1970, במקביל להיותו מנהל הקאמרי, החל בתכנון מוזיאון בית התפוצות כמתנדב. ב-1976 עזב את תיאטרון הקאמרי והחל לנהל את מוזיאון בית התפוצות, עד שנת 1984.

בשנת 1985 מונתה אשתו, חנה מאירסון ז"ל, כלכלנית בכירה בבנק ישראל, לנציגת ישראל במועצת המנהלים של הבנק הבין-אמריקאי לפיתוח, וינברג נסע עמה, ובשנים 1986-1985 היה היועץ לתכנון המוזיאון היהודי מייסודו של ההיברו יוניון קולג' בלוס אנג'לס. בשנים 1988-1985 היה היועץ לתכנון המוזיאון למורשת היהודית (מוזיאון השואה) בניו-יורק. בשנים 1989-1988 הוביל את ההקמה של מוזיאון השואה בוושינגטון, וניהל אותו עד שנות 1996.

בשנים 1989-1984, במקביל לעבודתו בארה"ב, היה יועץ לתכנון ולתפעול המוזיאון לתולדות ירושלים במגדל דוד. בשנים 1999-1998 היה יועץ להקמת המוזיאון לתולדות יהודי פולין בוורשה והמוזיאון לתולדות יהודי גרמניה בברלין.

בשנת 1993 קיבל תואר דוקטור לשם כבוד מההיברו יוניון קולג' בניו-יורק.

חתן פרס ישראל לשנת תשנ"ט על תרומה מיוחדת לחברה ולמדינה.


נפטר ביום 1.1.2000