גולדה מאיר. נולדה בקייב, אוקראינה, עלתה לארץ בשנת 1921, למדה בבית-הספר העממי, התיכוני ובבית המדרש למורות במילווקי.

מאיר הצטרפה לפועלי ציון ב-1915, והיתה חברה בקיבוץ מרחביה.

ב-1928 היתה מאיר פעילה בהסתדרות הכללית ונבחרה למזכירת מועצות הפועלים. היא מילאה תפקיד מרכזי במפא"י ובמאבק הפוליטי למען העלייה, למען ההגנה העצמית ולמען העצמאות.

ב-1946, כאשר משה שרת נעצר בידי הבריטים, מילאה גולדה את מקומו כראש המחלקה המדינית של הסוכנות היהודית. ערב פלישת הלגיון הירדני לארץ-ישראל נפגשה בחשאי עם עבדאללה מלך עבר-הירדן בניסיון להגיע עמו להסכם.

בשנים 1948-1949 כיהנה כצירה הראשונה של ישראל במוסקבה. כמו כן, כיהנה כחברת כנסת מטעם מפא"י, ואחר כך המערך, מהכנסת הראשונה ועד השמינית (1974‎-1949).

בשנים 1956‎-1949, כיהנה כשרת העבודה וכשרת החוץ בשנים 1966‎-1956. יזמה את המדיניות הישראלית של שיתוף פעולה עם המדינות העצמאיות החדשות באפריקה. ב-1966 נבחרה למזכירה כללית של מפא"י וב-1968 שחקה תפקיד מרכזי בהקמתה של מפלגת העבודה. עם מותו של לוי אשכול בפברואר 1969, עמדה בראש ממשלת הליכוד הלאומי.

ביולי 1970 פרש גח"ל מהממשלה משום שקיבלה את תוכנית רוג'רס. לאחר הבחירות לכנסת השמינית (1973) הרכיבה גולדה מאיר ממשלה בראשות המערך, אך התפטרה מייד לאחר פרסום דוח הביניים של ועדת אגרנט.

מפרסומיה:

אוטוביוגרפיה - חיי (1975). התפרסם גם באנגלית (1975).
בית אבי - 1972. This Our Strength; Selected Papers