שחררו האמנות מכבלי הפוליטיקה

פרסום הודעתה של תנועת "שלום עכשיו", לפיה יוצאת היא חוצץ נגד המופע הצפוי של הזמר, רמי קלינשטיין, האמור להתקיים השבוע, למרגלות מערכת המכפלה, בו אמור להופיע גם הזמר, עמיר בניון, מהווה ניסיון מכוער של הכפשה ("שיימינג") של תנועת "שלום עכשיו", כלפי הזמר, רמי קלינשטיין.

בעוד שכפי הזמר, עמיר בניון, שדעותיו הימניות ידועות ומפורסמות, ברבים, אין מפרסמת תנועת "שלום עכשיו", קול קורא שכזה להימנע מלהשתתף במופע זה, הרי כלפי קלינשטיין עושה היא זאת. למה? בגלל, שלקלינשטיין יש ציבור אוהד, שאינו מזוהה עם הימין והימין הקיצוני? האם במטרה להביא וליצור לחץ על קלינשטיין, מחשש שהוא יאבד מאהדת הציבור התומך בו ולכן ייסוג ולא ישתתף במופע המתוכנן בחברון?. כן. כן. למה, רק כלפי קלינשטיין ולא כלפי כל מי כלל האמנים האמורים להשתתף באירוע?

מנכ"ל שלום עכשיו" פרסם הודעה - על-רקע פרסום הקול הקורא לזמר, רמי קלינשטיין, שלא להשתתף באירוע, המוגר כ" חגיגות היובל לשחרור חברון, יהודה ושומרון" ולפיו: "בשנים האחרונות עובר מסר ברור לאמני ישראל לפיו עליהם להימנע מביטוי עמדות בעד שלום ונגד 50 שנה של כיבוש". הוא ציין, כי: "המסר הזה, ששיאו בקמפיין 'שתולים בתרבות', זוכה לחיבוק חם מצד השרה מירי רגב. הופעתו של רמי קלינשטיין לציון הכיבוש הישראלי בחברון, סמל הכיבוש והדיכוי, היא שיא של התקרנפות מצד אמן שהופיע בעבר באירועים למען השלום. לא מפתיע כשרואים את המתקפה המתוזמנת ושלוחת הרסן על אמנים אמיצים כמו אחינועם ניני, רבקה מיכאלי, אורנה בנאי וגילה אלמגור".

אין חולקים אנו על זכותו של כל אמן ואמנית בישראל, להחזיק בדעות פוליטיות אלה או אחרות. עם זאת, אמנים אינם חברי כנסת והם לא דרשו אמון הציבור, בהצטרפם למפלגה פוליטית זו או אחרת. אמנים ואמניות מציעים לציבור מרכולתם האמנותית ולא זו - הפוליטית. לכן, שחררו אותנו, בבקשה, מהערבוב הבלתי ראוי והבלתי מוסרי של אמנות בפוליטיקה. זה שילוב שהיה מקובל בתקופת הנאצים, בגרמניה, הפשיסטים, באיטליה והקומוניסטים, ברוסיה. אם זו היא האידיאולוגיה בה דוגלת תנועת "שלום עכשיו" אז שתביע הוא אותה, בפומבי ובשער בת-רבים.

יכולים אמנים, זמרים ושאר אנשי תרבות דוגמת: אחינועם ניני, עמיר בניון, רבקה מיכאלי, מאיר אריאל וגילה אלמגור, להחזיק בדעות פוליטיות אלה או אחרות ואף לפרסמם ברבים. זה הוא עניינם האישי והפרטי. עם זאת, מכאן ועד הפעלת לחץ על אמן, המתפרנס מהופעותיו הפומביות, שלא להשתתף בהופעה פומבית, ששכרו מובטח לו עבורה (ואם יבטל הוא אותה, סמוך לקיומה, צפוי הוא אף להיתבע לדין, בגין כך), עדיין רחוקה הדרך מרחק רב. למה אין תנועת "שלום עכשיו" מתחייבת לשאת בכל ההפסדים הכספים והאחרים - לרבות אובדן מוניטין - שייגרמו לזמר, רמי קלינשטיין, נוכח עובדת היות ההופעה המתוכננת שלו, להתקיים השבוע והביטול הקרוב הנדרש ממנו, על ידה?

על-רקע קריאתו זו של מנכ"ל תנועת "שלום עכשיו" לזמר, רמי קלינשטיין, שלא להקיים הופעתו המתוכננת להתקיים, השבוע, למרגלות מערת המכפלה, בחברון, נזכרנו בהוראת סעיף 192 לחוק העונשין, התשל"ז-1977, שעניינה איומים והקובעת דברים, בזו הלשון: "המאיים על אדם בכל דרך שהיא בפגיעה שלא כדין בגופו, בחירותו, בנכסיו, בשמו הטוב או בפרנסתו, שלו או של אדם אחר, בכוונה להפחיד את האדם או להקניטו, דינו - מאסר שלוש שנים".

אולי יתחילו, סוף-סוף, למצות הדין והחוק, בקפידה, נגד גופים פוליטיים, דוגמת תנועת "שלום עכשיו", המפרסמות הודעות לחץ פומביות כלפי אמנים אהודים ומפורסמים, כדי שהם יפעלו, לפי תפישותיה הפוליטיות של תנועה פוליטית זו, דווקא. אולי דווקא מיצוי הדרך המשפטית - ואולי גם הפלילית - נגד מי החושבים, כי בשם "חופש הביטוי" ניתן לפגוע בהכנסותיו, בדמותו הציבורית ובאהדה הציבורית של מי שאינו פועל, לפי דרכם ותפישותיהם הפוליטיות, היא הדרך למנוע התנהלות בלתי ראויה ובלתי מוסרית, בעליל זו, לפי דרכנו ותפיסת עולמנו אנו.