מהמיגונית הניידת אל הניצחון המוחלט

אומרים שתמונה אחת שווה אלף מילים, והתמונה שלכדה את תשומת לבי הייתה מיגונית המונחת על משאית ענקית. מדובר בתמונה מכוננת, שמגלמת בתוכה את סיפור המלחמה האינסופית - המלחמה הכרונית שהחלה ב-7.10.23. המיגונית הזאת נועדה להגן על ראש הממשלה בעודו מבקר בהריסות הבתים בערד, כפי שמתועד בתמונות שצילמו אלכס קולומויסקי ולירן תמרי מ-ynet.

בעת הביקור בדימונה אמר ראש הממשלה: "המלחמה תימשך עד שננצח". אמר, הצטלם והצטייד בעוד נקודות זכות כנבחר ציבור שאוזר אומץ ומגיע לאזורי הקרבות. כעת נשוב למיגונית הניידת, המעידה על רמת החרדה המלווה את ראש הממשלה ואת הסובבים אותו; זאת בעוד שמאות אלפי קשישים, בני גילו של נתניהו, תקועים בבתים ישנים בכל רחבי הארץ שאין בהם אפילו מקלט. בזמן שחולף מההתרעה ועד לירי, ולנוכח הסיכוי להיפגע, הם אינם מסוגלים לנוע ומעדיפים להישאר בבית בגישת "יהיה מה שיהיה".

נתניהו, ואיתו ממשלה לגיטימית שנבחרה כחוק, מתנהלים ביהירות כאילו הם אלה שכותבים כעת את ההיסטוריה, וכבר כעת בטוחים ב"ניצחון מוחלט" במהרה ובקרוב. "ניצחון מוחלט" כבר הושג - אזרחי ישראל חשופים לירי טילים מאירן, מלבנון ואולי אף מהחות'ים שבתימן, ממש כברווזים במטווח. נכון, צה"ל שיפר את מערכת היירוטים, אך לא ברור כמה זמן נוכל להחזיק מעמד עם המלאי הקיים, גם אם נקבל השלמות כאלה ואחרות. ממשלת ישראל יצאה למלחמה הזו מבלי להכין את העורף; זה לא חדש, זה קרה גם בשנים עברו כשישובים היו חשופים לירי מעבר לגבול. אך הבעיה הלכה והחריפה בשנים האחרונות, כשהמלחמות מתנהלות באמצעות טילים שנורים ממרחק. נתניהו מדבר על גבורת העורף, אך אפילו אינו טורח להשאיר את המיגונית שהביאו עבורו לערד כמחווה של רצון טוב. הוא אינו עוסק בכך בשל מבנה אישיותו; הוא ממוקד במטרתו האישית: "ניצחון מוחלט".

לבטח תגידו: "אבל כולם רוצים ניצחון מוחלט". אכן, תומכיו אימצו את השם "מלחמת התקומה" ומאמינים בכל ליבם שהפעם המכה שיחטפו האויבים תהיה זו שתגרום להם לכרוע ברך בכל פעם שייתקלו ביהודי. אלו הסברים שאני מקבל מאזרחים רבים שאני פוגש, ולא תמיד מדובר באנשי ימין. למעלה משמונים אחוזים מאזרחי ישראל, על-פי הסקרים, מאמינים בנחיצות המלחמה. אני נמנה עם עשרים האחוזים הסבורים שבשנאה שרוחשים כלפינו המוסלמים האדוקים אפשר להילחם בדרך אחרת. צריך לזכור שישנם זרמים באיסלאם המאמינים במוות על קידוש האל - תפיסת עולם המחזקת את טרור המתאבדים. המוות עבורם הוא זכות, ולכן הפתרון צריך להיות אחר. כמובן, מדינה חייבת להגן על עצמה, ובחוכמה. אני מאמין שלפני הכל עלינו לבנות בריתות של חיים משותפים עם כל מי שמעוניין בכך, כולל עם הפלשתינים. בריתות כאלו יכולות להתבסס על פרויקטים כלכליים שייתנו פרנסה לכלל השותפים. אני מאמין שככל שמצבם הכלכלי של אזרחי האזור ייטב בזכות תעסוקה, כך יתרחק הפיתוי של הקיצוניים הקונים חיילים בכסף.

נקודת המוצא שלי היא שהאידיאולוגיה שמקורה בתפיסות דתיות ארכאיות כבר אינה רלוונטית. הרעיון להשמיד את האחר הוא אסון שחייבים למנוע באמצעות חינוך, נחישות והרבה סבלנות. לא מעט אנשי דת באשר הם, מהדתות המונותאיסטיות, כבר הבינו שיש לערוך מפגשי אמת ופיוס; לצדם, כמובן, ישנם אנשי דת המאמינים באלימות כדי להשיג את מה שחלמו אבותיהם לפני אלפי שנים. המשימה שלנו, שוחרי החיים המשותפים, היא לבנות תקווה שתניע את כלל המאמינים הרחק מהקיצוניות החשוכה.

הסיפור של המיגונית הניידת צריך לשמש אותנו גם כחומר גלם לקראת הבחירות הקרבות ובאות. עלינו כאזרחים לבחור במנהיגים שיודעים גם לתכנן מהלכים ולא רק להגיב; מנהיגים שיודעים שאם נכפתה עלינו מלחמה, יש להגיב בשכל ישר, תוך מחשבה על העורף ובעיקר תוך ניצול היתרון הצבאי לבניית הסדרים מדיניים. עלינו כאזרחים למצוא את נבחרי הציבור המתאימים, המוכנים ורוצים לייצר כאן תקווה.