הדב הרוסי והעיצומים שבדרך

רק מי שלא ביקר ברוסיה (והכוונה לרוסיה עצמה, ללא כל קשר לברית המועצות שהתפרקה זה מכבר והפכה להיסטוריה) ויכול היה להתרשם מעוצמה ומגודלה של מדינת ענק זו, הגדולה ביותר בשטחה בעולם, יכול לקוות ולהאמין, מעשה פתי כי העיצומים הצפויים ישפיעו על רוסיה בכלל ועל פוטין, בפרט. ייכתבו דברים אשר ייכתבו על פוטין וייאמרו דברים אשר ייאמרו על איש זה, הרי אין כל ספק שמדובר במנהיג, מבטן ומלידה. פוטין "יודע" את העבודה והוא גם "מספק ת'סחורה".

יש משהו מושרש בהתנהלות הרוסית של לכידות חברתית ושל הרצון העז של היחיד לפעול למען הכלל ודרישה - כמעט אוטומטית וברורה לחלוטין - של הכלל מהיחיד לבטל עצמו, עד כדי הקרבה עצמית מוחלטת, למען שגשוגה ורווחתה של האומה העצמה. יש ברוסיה כבוד רב למסורת, וכתוצאה ונגזרת מכך מושרשת תחושת האחריות בתוך תוכם של ילידי רוסיה, גברים ונשים כאחד. כך נהגו דברים בזמן המצור הגרמני במלחמת העולם השנייה על סטלינגרד וכך נוהגים דברים - וביתר שאת - בימינו אנו.

אתם נתקלים בתחושת האחריות הזאת, בכל פינה ופינה. זה מתחיל בפקיד או בפקידת בקרת הגבולות שמחייכים אליך, אבל חיוכם אינו חיוך ענייני, ישיר ואינו מתחנחן וממשיך מאחרוני הסבלים המתייחסים - ברצינות תהומית - לעבודתם. ייתכן שאלה הם המדים שכמעט כל בעל תפקיד - החל מנושא המשרה הזוטרה ביותר וכלה בגנרל הרוסי לובש מעשה של יומיום ודרך שיגרה, בעבודתו השוטפת. כל אחד חובש כובע של גנרל והאמינו לי - הממדים העצומים של הכובע שחובש לראשו האחראי על ההסעות בתחנת רכבת מקומית, זו או אחרת, מזכיר כובעו של גנרל. ולא במקרה!

יש רק להתקנא ברוסים העזים האלה שצועדים היישר אל האופק שכנגד עיניהם המטרה היומית, החודשית או השנתית מושרשת וחקוקה בסלע ולוהבת, באותיות של אש. הם יודעים מה הם רוצים הרוסים האלה ושום דבר לא יזיז אותם ולא יסטה אותם מנתיבם שניתבו וסימנו הם, מבעוד מועד ומראש. הצחקתם אותי סנאטורים אמריקנים נכבדים והצחקת אותי סנאט אמריקני דמוקרטי, שאינו מבין שיש דברים אפילו מעל - מעל, ירחם השם! - דמוקרטיה. קוראים לדברים האלה "אימא רוסיה" או בקיצור "מאמוצ'קה".

הרוסי הממוצע יודע שלפני שהוא דוחף לפה שלו קציצת המבורגר עסיסית ושותה כוס קוקה קולה במקדונלד'ס המקומי (כן, כן. יש פה הרבה סניפים של מקדונלד'ס) הוא מחויב - בראש ובראשונה - לאומה שלו, ל"אימא רוסיה". עובדת יסוד ובסיס זו לא מהווה עובדה הנכללת בסדר יומו של האמריקני הממוצע. אפילו אם הוא מכהן כסנאטור בסנאט של ארצות הברית של אמריקה, הוא עדיין חלק מהתסמונת של העדפת צרכי העני, על פני דחיקתם אל צד והעדפת צרכי הכלל על פני צרכי היחיד.

גם אם יוטלו עיצומים של ממשלת ארצות הברית כלפי רוסיה (יחד עם עיצומים צפויים נגד קוריאה הצפונית ואירן) זה בקושי "ידגדג" לרוסים. הם לא יראו ת'אמריקנים מסנטימטר - ואפילו לא ממילימטר. נכון, השכבה העשירה ברוסיה - בעיקר זו המתגוררת בדירות פאר במוסקבה - תיפגע מעיצומים אלה. אבל בואו נזכור שמדובר בשכבה דקה - ואפילו דקיקה למדי - מתוך המיליונים שעונים להגדרת המשפט: "אזרחי רוסיה". הרוב הגדול - ובל ייחשבו לי הדברים להפרזה, אם אכתוב "הרוב המוחלט" - של תושבי רוסיה, חיים ממוצעים ואפילו על גבול ההסתפקות במועט, המשיקה לעוני. יש להם משכורת מינימום פלוס וממנה הם חיים.

נכון הדבר שהיילודה ברוסיה קטנה ופחתה אבל משפחה רוסית ממוצעת עם ילד או ילדה אחת, חיה בסדר ומאושרת בחלקה. מה שחסר להם - אם בכלל זו הגאווה הלאומית ואותם מספק להם - ובשפע - ולדימיר פוטין. אל תסמכו יותר מדי על עיצומים כלכליים נגד רוסיה, עיצומים אלו ישיגו - אפילו ההפך - בדיוק מה שהאמריקנים מצפים להשיג מהם. הם יביאו לכך שתיווצר לכידות וסולידריות, ופטריוטיות רוסית עצומה אל מול האמריקני החצוף, הטיפש והמתערב בענייניה הפרטיים של רוסיה. כך - כך בדיוק! - ייראו הדברים בעיני הרוסי והרוסיה הממוצעים.

מחוקקים אמריקנים נכבדים ודונלד טראמפ התזזיתי, הסכיתו ושמעו: כאן לא מדובר בעוד תוכנית טלוויזיונית של בחירת מלכת היופי של ארה"ב או תוכנית "המתמחה" מבית מדרשו של טראמפ. מדובר בגורלם הכלכלי של מיליוני רוסים ורוסיות, שלא ישכחו - לעולם! - לאמריקנים דבר רצונם לפגוע ברווחתם האישית ובכלכלתם של רוסיה. אם רוצים האמריקנים והנשיא התזזיתי שלה להחזיר יחסי ארה"ב-רוסיה לימי "המלחמה הקרה", שלרגע נדמה שהיא תמה ונסתלקה לה מן העולם - אז קדימה. אם יש לאמריקנים ולמחוקקים שלהם טיפת הבנה ביחסים בינלאומיים ובראייה פוליטית, צופה למרחוק, מוטב יסתלקו הם מתוכנית הטלת עיצומים על רוסיה ויפה - יפה - שעה אחת קודם.