מתי נחליט על בג"ץ

בימים אלה, הפך ראש עיריית טבריה רון קובי, לבן יקיר אפרים של בג"ץ. מי שפועל למען חילול שבת בפרהסיה, ימצא שם תמיד את ביתו הטבעי. אפשר לסמוך על בג"ץ שיעשה כל אשר ביכולתו כדי שקובי יוכל להישאר. הם כבר הציעו למנות ועדה ציבורית שתאשר את תקציב טבריה במקום המועצה שפוזרה. זה עוד לא היה לנו.

מאז החלה הרשות המשפטית להאפיל על שתי הרשויות האחרות וקבעה שהכול שפיט, נשלחת היד הארוכה של בג"ץ לכול נושא ועניין. הוא ממשיך ליטול את הסמכויות שאינן מוזכרות בחוק ומציב עצמו דן יחידי.

מעט מהמעורבות של בג"ץ: התאמת מועמדים לתפקידי שרים; קביעה בענייני כשרות (הרבנות היא רשות מנהלית ממלכתית הכפופה לכלל המשפט המנהלי ועל כן שיקול העת המוקנה לה איננו שיקול דעת מוחלט); בג"ץ מכריח רב להתנצל על דיון הילכתי (התערב בהחלטת המטכ"ל למנות את הרב איל קרים לתפקיד הרב הצבאי הראשי ומתנה את המינוי בהתנצלות פומבית על דברים שכתב בנוגע לפרשת 'אשה יפת תואר'); בג"ץ מונע הרחקת מסתננים למדינה שלישית; בג"ץ הורה למדינה להקים מוזאון איסלמי; בג"ץ מורה להפסיק תשלום קצבה לאברכים; בג"ץ מנע מינוי לתפקיד בכיר בגלל התבטאויות נגד ערבים (יואל לביא נפסל מלכהן כמנכ"ל מנהל מקרקעי ישראל, בגלל התבטאות נגד שילוט בערבית, בעת ששימש ראש עיריית רמלה); בג"ץ אוסר להקים התיישבות המוגדרת "יהודית" (בג"ץ קבע כי הקצאת קרקעות להתיישבות יהודית היא אפליה, ומורה למדינה לאפשר למשפחת קעדאן להתגורר בישוב קציר); בג"ץ מאפשר לאנשי חיזבאללה להיפגש עם נציגי הצלב האדום (מבטל את החלטת שר הביטחון לא לאפשר לצלב האדום לבקר אנשי חיזבאללה המוחזקים בישראל כמו השייח' כרים עובייד ומוסטפא דיראני. שר הביטחון טען כי ארגון הטרור אינו מוסר מידע על שלושת החיילים החטופים ואינו מאפשר לצלב האדום לבקרם, ולכן ישראל צריכה לנהוג באופן דומה); בג"ץ מונע הריסת בית מחבל (השופט אהרן ברק פסק כי הריסת ביתו של מחבל שרצח גבר ופצע קשה אישה - הינו אמצעי בלתי מידתי); בג"ץ מורה לשדר ראיונות עם תומכי אש"ף (לאחר שרשות השידור הממלכתית החליטה למנוע ראיונות עם אישי ציבור המזוהים עם אשף - שבאותה עת היה מוגדר כארגון טרור - פוסל בג"ץ את ההחלטה); אפילו לגבי יציאה למלחמה, קבע אהרן ברק (האם למשל לצאת למלחמה או לעשות שלום הן החלטות שפיטות? תשובתי הינה בחיוב)...

בג"ץ שידו בכול, מתערב בנושאים שאיננו אמור לעסוק בהם, משתמש באופן מוגזם בכוחו, וגורל אנשי ציבור בידו.

אי שם בעבר הרחוק, לא התערב העליון במדיניות הממשלה בנושאים כלכליים, וביטחוניים. פעם הייתה הכרה בכפיפותם של בתי המשפט לחוקי הכנסת. היכן הם הימים האלה? מתי אנו נהיה אלה ש'נחליט על בג"ץ', ולא הוא עלינו?