הדתיים הלאומיים, והשחיתות של ביבי ושות'

טרם כניסת השבת הריני חוזר לנושא הקודם שפרסמתי כאן לאור הערות מאירות עיניים שקיבלתי מחברים דתיים לאומיים, אחים כתומים שהם נקיי כפיים ומלח הארץ. אנסח זאת כך: כאשר הוביל אריאל שרון את ההינתקות מגוש-קטיף האשימו אותו כי הוא עושה כן כדי להימלט מהדין הפלילי (גילוי נאות: אני תמכתי בהינתקות. כפי שבוצעה היא אכן הייתה שגיאה. לא אכנס כאן עתה לדיון אך שיהיה מובן: הקמת גוש-קטיף בלב אזור פלשתיני צפוף הייתה בעיניי משגה; אך היו שם חלוצים שנשלחו ברשות ובסמכות מטעם הממשלה; אם היא הגיעה למסקנה כי טעתה היה עליה לנהל משא-ומתן עם הרשות הפלשתינית ולא לסגת חד-צדדית, דבר שהביא עלינו את חמאס; ובכל מקרה אין יהודי מגרש יהודי מביתו החוקי בניגוד לגירוש מעל אדמה שנלקחה במפלשתיני גזל;).

אז נולד הביטוי "לאתרג" את שרון. למרות שהוא חשוד כבד בפלילים אין לגעת בו כי הוא נסוג. אני מעיד על עצמי כי אף ששגיתי לתמוך בעקירה שהתנהלה שלא כשורה אבל הייתה לגיטימית - מעולם לא תמכתי באתרוג. להפך, גם תמכתי בהינתקות וגם כתבתי במעריב בגנות החשוד בפליליים שרון (בזכות עירנותו של אמנון דנקנר גם הייתי ראשון לחשוף כי תומכי ההינתקות מציפים את טיעוני האתרוג למען שרון).

באותה עת טענו מנהיגי גוש אמונים שהתקשורת נוהגת איפה ואיפה, ולא יעלה על הדעת שתעלים את הפליליות של שרון רק מפני שהיא מעוניינת בעקירה. זו הייתה ונשארה טענה נכונה. עתה התהפכו היוצרות. כדי שבנימין נתניהו יוכל להמשיך ולתעתע בציבור הישראלי ובפלשתינים מוכנים בצלאל סמוטריץ' וכמובן אזובי הקיר בליכוד (לא כל מנהיגיו) לחפות על חשדות חמורים ביותר נגד ביבי ובלבד שיוכלו לנווט אותו בדרכם לסיפוח על יהודה ושומרון. זה אנטי מוסרי מאוד, ולא יצלח.

לדיוק, הוויכוח על נוסחת ההתגברות הוא רציני ביותר אבל אינו קשור ישירות בביבי. השחיתות המוסרית של הסמוטריצ'ים והאוחנות והזוהרים ודומיהם היא בנכונותם להעניק לו חסינות מפני שבתמורה יש בכוחם להשתלט על מדיניותו.

ציון במשפט תיפדה

בנקודה זו אני תמה על הדתיים הלאומיים, שהרי מורשת ישראל שונה לחלוטין. מה הלקח מפרשת התבוסה הצבאית בכיבוש העיר עי לאחר שבני ישראל חטאו בפשעי הצווארון הלבן בעת כיבוש יריחו? ומה הייתה תגובת ההנהגה היהודית שהייתה נקיית כפיים והוציאה להורג את מי ששלחו ידם במעל? שכינון הריבונות היהודית אינו יכול להסתבסס על פשיעה. השאר כתוב בלשון שאין שנייה לה אצל ישעיהו ועמוס, והדברים ידועים.

כיצד אירע שדווקא דור של דתיים לאומיים, אחים של ממש לחזון הציוני, מתעלמים מן המסר התנ"כי הזה (אני נרתע מלכתוב אלוקי)? ואפשר כמובן לשאול מה על השמפניה של שמעון פרס המנוח ועל ההסכם המסחרי החוקי אך הלא נעים של אהוד ברק עם ג'פרי אפשטיין וכו' וכו'. הכל נכון, אבל דתיים לאומיים, אם הם באמת יצירי המורשת היהודית במיטבה, אינם יכולים להתעלם מזה שמוצאים עצמם בצד "האתרוגים" האנטי-מוסריים.

כבר נאמר בלשון ניגוהות, "ציון במשפט תיפדה". מי שהורס את המשפט אינו מקדם את הריבונות היהודית בארץ-ישראל. להפך, מקצץ בנטיעות, מקצץ בשורשים של השאיפה להיות "אור לגויים" (גם אם זה יומרני מדי. זה לא נדרש בעבורם אלא בעבורנו). הטיעון הזה אינו עומד בסתירה לתפישת ארץ-ישראל של איילת שקד ורפי פרץ ונפתלי בנט. אין מניעה שמישהו אחר מהליכוד ייטול את המושכות ליד באותו כיוון עצמו. אבל במעשיו ובעבירות לכאורה המיוחסות לו, ובמעשים שכבר ניגלו ואינם מוטלים בספק, הפך ביבי לנטל על היעדים שהימין שם לעצמו.

לפני כעשור עצמו בשמאל הישראלי עין נוכח עבירותיו החמורות של אהוד אולמרט, ובשנים אלה נגרם העוול של עצימת העין על-ידי הימין המגונן על ביבי בניגוד למהותה של המורשת היהודית. רוצים (על-פי השקפתם שהיא נושא לפולמוס) את טובת ארץ-ישראל וגורמים להרס ישראל.

[פורסם בדף הפייסבוק של דן מרגלית]