כבוד לאומי

מהרגע שעליתי למטוס אלאיטליה, הרגשתי שאני בחו"ל, ולא סתם בחו"ל, כי אם באיטליה. התאהבתי מיד. קיבלו את פני צבעי ירוק ואדום שזורים בלבן, והאיטלקים, כך נראה, מאוד גאים בארצם ובמורשתם. לכל מקום לשם הפנתי את מבטי - צבעי הדגל. המטוס, המדים, הניר על המגש נושאים בגאון את צבעי הדגל ואת סמל האות איי, האות הראשונה בשם חברת התעופה.

כך גם בעצירה של פחות משעה והחלפת מטוס. בין ה"בונג׳ורנו" לבין הדיבור שלהם המתנגן לו ורוקד בו זמנית, מזמין ומדרבן להצטרף במבינו (ילד), חשבתי לי על צבעי הדגל שלנו - כחול ולבן - ותמהתי האם גם אנחנו כה גאים, כה שמחים בארצנו. אני כמו בחור מאוהב, מנגינה מתנגנת לה בלבי, אופרה איטלקית, ובה כל האלמנטים של החיים, וכשמגיע הזמן להגיד אריודרצ׳י, שלום, עד הפעם הבאה! אני כבר מתגעגע.

האם זו כוחה של אהבה? לא, זו פשוט תגובה לאיטלקיות שבאיטלקים הפורצת לה לכל עבר, כמו רוח סתו לאחר קיץ חם במיוחד או יום אביבי לאחר חורף קשה. האיטלקים במטוס אפילו מחאו כפים עת נחתנו, ובחור (שטס עם חברתו ועוד זוג) קם ונאם לנו עד שפתחו את הדלתות על כך שישו התגלה לו בגיל צעיר, ושעלינו כולנו להודות, לשבח ולהלל את ישו. עמדתי ליד הדייל הראשי שנדהם מפרץ זה ברבים ולא החליט אם לגשת להפסיק או להניח לבחור לשאת את דבריו, ואמרתי בבת צחוק, "הוא התנסה בקצת יותר מדי 'תל אביב'".

מסתבר שזה נוהג מאוד איטלקי בעת נחיתה - למחוא כפיים בשמחה על השיבה למולדת מטיול לניו-יורק, תל אביב או מחוזות אחרים.

את האיטלקים אוהבים בכל העולם, והם מאוהבים בעצמם ובחיים בכלל. לנו, לעומתם, בעיות חמורות: פה מכים יהודי (באנגליה זה היה רב, בצרפת בחור צעיר), כאן נכנסים לבית כנסת או לאיטליז או סתם לחנות יהודית בכדי להרוג יהודים. את המוצרים שלנו העולם מסמן. בארה"ב פעילי תנועת החרם פועלים מזה שנים, נכנסים הם לחנות המוכרת מוצרי ים המלח וזורקים אותם על הרצפה, כך גם ברשת טריידר ג׳ו׳ז, שם אוהבים במיוחד את התבלינים הקפואים ושאר מוצרים ישראלים (למעט הבמבה שנמכרת שם בדולר פחות סנט עבור חבילה גדולה). משום מה הם עדיין לא הגיעו ליינות הישראלים, ואלו הולכים ומשתבחים, הכרמים מחליפים גידולי שדה אחרים והיקבים הולכים ומתרבים וכבר יש כמה מאות בכל רחבי ישראל.

אם בארה"ב פועלים נגדנו, הרי שבארופה הם לא מתביישים - שכחו את שהם עצמם עוללו לפני שמונה עשורים - ודורשים לסמן מוצרים. פעם היה זה טלאי צהוב. מסתבר שאנו חוזרים לאותם הימים.

האם זה נעשה מסוכן לישראלי לטייל ברחבי העולם, או לחיות בכל הארצות בהן בחרנו לחיות? אנו יודעים שבצרפת ובונצואלה מסוכן ליהודים. גם בבריטניה מורגש שאין היום והמחר כתמול שלשום. בארצות הסקנדינביות ודאי שלא טוב ליהודים, וכך ניתן לעבור על העולם כולו ולהגיע אפילו לארה"ב, שם היהודים (כך נאמר) שולטים בכל, וגם שם כבר לא בטוח ואפילו מתחיל להיות מסוכן.

מסתבר שיש רק מקום אחד בשבילנו, בשביל כל 14 מיליון היהודים החיים היום ברחבי העולם, ומקום זה הוא מדינת ישראל. זו מסקנה פשוטה ורבים יטענו שבכלל אין מקום לדאגה. דאגה אולי לא, אך צריכים להיות מוכנים. כיוון שמדינת ישראל לא עוסקת במלחמה על דעת הקהל הבינלאומית ומצבנו הולך ומדרדר, הרי שמחויבותה לפחות להגן על הבית. אחזור על כך שנית: כיוון שאנחנו לא יצאנו עדין למתקפה (וישנן אמתלתאות שונות ומשונות שיסבירו למה ומדוע), לפחות מוטלת עלינו החובה לבצר את הבית, להיות מוכנים למגננה שפרושה קליטת המוני עולים שיגיעו בלית ברירה, בשל רדיפות או סכנה ממשית לחייהם.

צריך יהיה לדאוג להם לדיור, ללמדם עברית, לסגלם לחיים בארץ, למצוא להם מקומות עבודה, לוודא שמערכת החינוך יכולה לקלוט את ילדיהם ולקלוט אותם בצורה הטובה ביותר שניתן. פעם היה זה במעברות, היום צריך להתכונן, כי הזרם בוא יבוא, בשעה הכי לא צפויה וכנראה הכי לא נוחה.

מה עושים בינתיים? מזרימים כספים לגופים שפעם היו חשובים ומזמן היו צריכים לנוח על משכבם - הסוכנות, קרן היסוד, קק"ל ועוד עשרות גופים שחיוניותם פגה, התפוגגה ונעלמה. אך בכוח האינרציה, מאות מיליונים ולפעמים גם מילארדים זורמים אליהם ודרכם בשצף קצף, ויש להמציא סיבות מדוע הם עדיין רלוונטיים, מדוע הם אפילו "חיוניים" (רק בעיני מקבלי המשכורות אצלם).

מוכנות לפורענויות המגיעות לקראת העם היהודי

הנה דוגמה לפעילות שקיבלה תאוצה ורוח גבית (מאות מיליונים): פעילות הסוכנות היהודית כמו גם של גופים אחרים לקרב את יהדות התפוצות לארץ. זוהי זריקת כסף משוועת, אך אוי למי שיעז להגיד זאת. איך הוא מעז, הוא פשוט לא מבין. זהו סדר עדיפות הממשלה שרואה בקשר ערך עליון (ממשלה - איזו ממשלה? זו שפעמיים כבר נכשלה והפכה ממשלה מתפקדת קבועה לממשלת מעבר קבועה).

אספר לכם על הקשר כפי שהוא בא לידי ביטוי עם יהדות ארה"ב. זו זנחה את הארץ מזמן. אומנם היא מתהדרת עדין בשם "יהודי" (אך כך גם "קול יהודי לשלום" מגדולי השונאים שלנו) ומגיעה לביקורים בארץ (שמטרתם בעיקר ללמוד על כל העוולות שאנו עושים), אך היא פועלת ללא לאות נגד המדינה. למה? כי יהדות ארה"ב משוכנעת שהיא יודעת יותר טוב מישראל איך להביא לידי שלום, ושבישראל יש להתנהג כפי שהיא רוצה, שכן מזה שבעה עשורים היא תמכה ושילמה ועזרה. אבוי לאהבה שכזו.

בארץ מסבירים עתה שהמצב כה טוב שהתהפכו היוצרות. פעם ישראל באה ביד מושטת בבקשה לעזרה, היום יהודי ארה"ב הם הבאים ומצפים מהמדינה שתזרים כספים עבור משימות ממשימות שונות. אמנה תוכניות אחדות ובהן: תוכנית תגלית, לימודים בבתי ספר יהודים, הגנה על מוסדות יהודים, ועוד כהנה וכהנה דברים שישראל חייבת להתרחק מהם שכן זה לא תפקידה. סוף כל סוף יש לנו מדינה מודרנית, ותפקידה הוא אכן לחנך את הדור הבא לאהבת המדינה, להכרת המורשת, לידיעת ההיסטוריה. המדינה גם מופקדת על מערכת החנוך (זו בארץ) - תרצו, הגיע הזמן שתבואו הביתה - עלו ארצה! ולמי שמפגין ופועל לשנות סדרי בראשית בארץ, אין זו זכותכם. רוצים אתם להתפלל בכותל בשונה מהישראלים שחיים בארץ, עלו ונסו לשנות את השיטה מבפנים. מבחוץ זכותכם היחידה היא לבוא ולהתנהג כמנהג המקום - כאורחים קרובים, חשובים ואפילו בעלי זכות שיבה ללא תנאים, אך בסופו של דבר זרים.

הכסף המוצא היום על "בנית גשרים" עם יהדות התפוצות, וזו בארה"ב בפרט, מונח על קרן הצבי. כוסות רוח שלא תגרומנה לתחית המתים, שכן המת כבר מת, בוודאות, ואין דרך להשיבו לחיים.

זו המציאות, ואיזו חוצפה לנסות לצאת נגד, או פשוט לעמוד בדרך כשנחשול המזומנים זורם לו בחדווה, כמו שטפון בנגב לאחר גשם חזק במיוחד. ישראל יוצאת להכיר את יהדות התפוצות, הללויה! (אוי, אל נערב את שם האל, שכן כבר מזמן זנחנו אותו ואנחנו יהודים מתקדמים!)

פתחתי בהרגשה של בחור מאוהב כשרק ראיתי את "איטליה". "מגניפיקה - נהדר" פעם זו הייתה ההרגשה כשמטוס נחת בארץ, ורצית במורד גרם המדרגות פשוט לנשק לאדמה, התגשמות כל תקוותיך ומשאלותיך מזה אלפים שנה. עברו חלפו להם הימים, וכל סממן יהודי או ישראלי בחו"ל מוחבא - המגן דוד, הכיפה, אפילו המבטא. פעם היינו אומרים בגאווה "אני ישראלי" והיום פרושה של הצהרה כה נוראית כזו הוא שאתה כובש, נאצי, גולית, גונב וגוזל, אכזר, נמצא בארץ לא לו ועוד ועוד. ואפילו למי שמנסה להיות תרבותי ולא יתקוף אותנו בפנינו, "אני ישראלי" פרושו שאני מתנהג כאילו העולם שלי, חסר נימוסים ואלים במיוחד. אוי שהגענו לכך.

כפי שציין בפני חבר אנגלי ממשפחת המלוכה הבריטית, "כל דבר שקשור ל׳פלשתין׳ הוא טוב, וכל דבר הקשור לישראל וליהודים הוא רע וגרוע ביותר".

צריכה מדינת ישראל להתעורר ולהתחיל להתכונן לקליטת עלייה של יהודים וישראלים שהעתיקו מקום מגוריהם לצמיתות, כי הגלים יתחילו לבוא, בקצב הולך וגובר, כשכל גל גבוה וחזק מוקדמיו. נקח דוגמה ממשרד התיירות - בערב חג המולד יוצאים כל העובדים ללא יוצא מן הכלל, מן הזוטר עד הבכיר ביותר, לקבל בשטח את פני הבאים ארצה למקומות הקדושים לנצרות. מי יקלוט את העולים? בשגרה משרד הקליטה והעלייה עושה עבודה כה בינונית שנזקקים לגופים חוץ ממשלתיים לעשות את שהמשרד נכשל לעשות (וֹלא ממחסור בכוח אדם או בתקציבים). אז מי יפעל בשעת חרום - הצבא? מדינת ישראל פשוט לא מוכנה, והסכנה בפתחה.

חלפו הימים שבהם הייתה הרגשה קסומה באוויר שמדינת ישראל היא נס אמיתי בהתהוותו נגד עינינו ממש. אנחנו צריכים להסתגל למציאות חדשה בה המילה "ישראל" שוות ערך היא לדבר רע וגרוע, בה המילה "איטליה" היא בליל של שכרון חושים נפלא ומסחרר. מסתבר שנכשלנו גם במיתוג ישראל, דבר שציפי לבני, עת הייתה שרת החוץ וממלאת-מקום ראש הממשלה דאגה להזרים עשרות מיליונים לבצעו.

מסתבר שכסף הוא אינו תרופה וגם אינו ערובה להצלחה. בזבזנו את הכסף משך למעלה מעשור, פתרונות לא הבאנו, את המציאות לא שינינו, אז מה כן עשינו?