אחימאיר, אחימאיר

העיתונאי הוותיק והדייקן יעקב אחימאיר הוא איש ימין מובהק. האדם הוא תבנית נוף בית הוריו. בסדר גמור. הוא סבור כי ביבי ראש ממשלה מעולה. בסדר גמור. טוען כי סיקור אוהד אינו יכול להיות שוחד, וכאן יש בעיה: גם אם הסיקור האוהד נקנה בהזרמת כספי ציבור לאיש שגורם לסיקור להיות אוהד? הרי זה (לפי כתב האישום בתיק 4000) מה שעשה ביבי ביחסיו עם שאול אלוביץ בעלי אתר "וואלה". אבל ניחא, נדלג.

אך עיתונאי ערכי אינו יכול לומר ברצינות כי "אינני רואה כל פגם בבקשת החסינות שלו, זה טבעי וזה אחד הכלים המשפטיים העומדים לרשותו. ההתנפלות עליו היא חלק מהמסע נגדו" (בראיון למיכאל טוכפלד ב"מקור ראשון"). עד כאן.

החסינות היא כמו שמירה על זכות השתיקה. אזרח מהשורה? - כן. ראש ממשלה? לא ולא. מי שמבקש חנינה שאינה עומדת לכל אזרח אלא רק לפוליטיקאים (שהסדירו לעצמם הטבה מפוקפקת) הוא כמו עד-מדינה. אדם שהודה בפועל באשמתו הפלילית אבל נחלץ מן העונש הנלווה אליה.

אחימאיר בקיא בהיסטוריה. הוא יודע כי מדינות נחרבו מפני שהשחיתות תקפה אותן כמו מגיפה חברתית וכוחן לא עמד להן להתקיים צבאית ותרבותית. כעיתונאי שמשבחיו מהללים את ערכיו אין הוא יכול לתמוך במעשה כה נלוז כבקשת חסינות מאת ראש הממשלה.

[פורסם בדף הפייסבוק של דן מרגלית]