אמרנו ונשוב לומר כי היציאה ממצרים נעשתה בחמישה שלבים: הראשון השחרור מעבדות מצרים, שנקלעו בני ישראל אליה שלא מדעת ורצון, השני לדעת ולהכיר את אלוהי ישראל ולקבל בלי תנאי תורתו. שהיא תורת חיים למחזיק בה ותומכה מְאֻשַּר, השלישי להתחשל בקשיי המדבר הצחיח והקשה, הרביעי להילחם על הארץ לרשת אותה ולהגיע למנוחה, והחמישי להגיע לנחלה בהקמת בית המקדש בהר המוריה לעבודת האלוהים בו. כדי להצליח בביצוע שלבים אלה היה על העם להשמע לדבר ה' המועבר אלי ישראל על-ידי משה.

כפי שסופר עד-כה כשמשה שעמד מול פרעה בשליחות הקב"ה, דרש תחילה ממנו באמרו לו: שלח את עמי ויעבדוני. (וארא ח/טו) לא דבר על הקלות בַּעַבְדּוּת ואף לא שחרור מממנה, ואמנם פרעה נעתר לא ברצון חופשי לדרישה משה באמרו למשה ואהרן: לכו עבדו את ה' אלוהיכם (בא י/ח) וזה שנאמר כי פרעה הבין היא רק לעבודת אלוהי העברים, לכן נעתר לדרישה זו, אבל לגברים הבוגרים ואילו הנשים והילדים ישארו במצרים, עד שובם של הגברים שהלכו לעבודת אלוהיהם.

ואכן רואים אנו כי בצאת ישראל ממצרים החלו לעבוד את אלוהי ישראל תחילה במדבר ובהמשך בארץ כנען. לא רק לעבוד את האלוהים תחת כפת השמיים, אלא לעבוד בתוך מבנה עראי הוא המשכן, לכן מייד בסמוך ליציאה וקבלת התורה בהר סיני, התחיל משה בהקמת המשכן. שהוא בית מקדש נייד ארעי עד אשר ישראל יגיע לארץ כנען למנוחה ולנחלה. גם לחיב את בני ישראל לעבוד את האלוהים שלא כמו המצרים על כל גבעה ותחת כל עץ רענן. ואפשר גם לאמר כי לא הייתה יצאת מצרים של בני ישראל, אלא לקבל את התורה ולעבוד את אלוהי אבותיהם.

אחרי יציאת מצרים וקריעת ים סוף וטיבוע פרעה וחילו בו, הגיעה השיירה של יוצאי מצרים לחורב מול הר סיני. שם משה עלה על הר סיני וקיבל את לוחות הברית עליהם חרותים עשרת הדברות, אך גם קיבל את התורה שבכתב וזו שבעל פה אשר מסרה ליהושע.

בעיננו בפרשת משפטים אנו רואים, כי כל הנוגע לחיי יום יום והיחסים בין אדם לחברו, נמצא שם ובסופה קראנו גם את הפרק הפותח בפרשת כי תשא היא פרשת שקלים. בשקלים נצטווה כל אחד מעם עני כעשיר לתת מחצית השקל כדי לקים עבודת האלוהים, זה סוג של "מס" שניתן לכהנים על-ידי כל אחד ואחד עשיר כעני כדי לקיום עבודת האלוהים בלכתו במדבר.

צו לתת מחצית השקל ללא הבדל בין עשיר לעני תשלום אחיד, כדי שהעשיר לא ירבה ותרברב על נתינתו וגם יוכל העני גם לתרום. בעוד בפרשת תרומה, לא הוגבלה התרומה לסכום נקוב כפי שנאמר: תרומה מאת כל איש אשר ידבנו לבו תקחו תרומתי, וזאת התרומה אשר תיקחו וגו'... (כה/א, ב, ג) זה איננו מס או תשלום חובה, זאת מעין נדבה שניתנת מרצונו הטוב של הנותן אותה.

כפי שעולה מן הפסוק על התרומה קודם-לכן, חזר הכתוב על המילה תרומה שלוש פעמים רש"י מבהיר: אמרו רבותינו: (הכוונה ל) שלוש תרומות אמורות כאן: "ויקחו לי תרומה" פעם אחת "תקחו את תרומתי" פעם שניה "וזאת התרומה" פעם שלישית. כי כאן היו דרושות שלוש תרומות: להקמת האדנים של המשכן, השנייה לקניית קורבנות צבור השלישית נועד למשכן.

התרומה להקמת המשכן ולבגדי הכהנים היא תרומה של זהב וכסף ונחושת ועוד. למרות שלפי לשון הכתוב מדובר על תרומה אחת לא כמס אלא "כל איש אשר ידבנו לבו", (כה/ב), כלומר בדרך של נדבה או התנדבות. התורה כאן מצביעה על חשיבות הקמת המשכן במדבר, אשר אינו אלא שלד שמצדו האחד לא סגור אלא במסך ולהקמתו מוקדשים פסוקים רבים בתורה מספר פסוקין עולה על מספר פסוקי בריאת העולם, לכן יש האומרים כי המשכן שקול כנגד עולם ומלואו ואפילו חשיבותו עולה על העולם ומלואו מכאן למעש מוקדש בתיאור המשכן והרמתו הרבה מאוד בתורה.

רצתה התורה לומר לנו שאין העולם ומללואו אלא מתקן לצורך קיום האדם, כי הרי כך אמר הקב"ה: פרו ורבו ומלאו את הארץ וכבשוה (בראשית א/כח) מה שאין המשכן שאיננו למען האדם או לסיפוק צרכיו החומריים, הוא נועד לעבודת האלוהים על-ידי האדם. כי עבודת ה' נשקלת יותר מהחשיבות שנותן האדם לעולם. כי מה חשיבות העולם מול חשיבות בורא העולם.

השכינה של הקב"ה שורה בקרב העם ואיננה שוכנת קבע באוהל (במשכן) גם לא תשכון במקדש שנאמר: ועשו מקדש ושכנתי בתוכם (שמות כה/ח). כך שכל אחד מישראל ידע כי הקב"ה שוכן הקרבו ומשגיח עליו ועל מעשיו במשכן ובמקדש תהא רוח ה' שורה ושם תרוכז עבודת האלוהים על-ידי הקרבת קרבנות בתוכם על המזבח שיוקם בו.

תבנית המשכן נמסרה למשה בסיני ולפי המידות הוא יהיה שנזכרו בפרשה נאמר: אורכו אמתים וחצי, דהיינו 172.5 סנטימטר ורחבו אמה וחצי, דהיינו 103.5 סנטימטר וגובהו אמה וחצי, דהיינו 103.5, כך ששטחו הוא שני מטר מרובעים ו-32 סנטימטר.

לפי מידות אלה נראה המשכן מבנה קטן, מקיפה אותו חצר גדולה יחסית. המשכן ניתן לְנִיּוּד ממקום חניה אחד למקום חניה שאחריו ששם יחנה ישראל בלכתו במדבר. אין יסוד לדעה כי רעיון הקמת המשכן או המקדש נולד כתוצאה מחטא העגל, ולא היא. הרמב"ם רואה כי המשכן הוא לרכז בו את הפולחן, כלומר במקום אחד ובכך לבטל מנהג עובדי עבודה זרה שגם ישראל נהגו כך כפי שנאמר בהגדה של פסח: עובדי עבודה היו אבותינו במצרים. רמב"ן דוחה את הדעה שהמשכן בא לאחר חטא העגל ואמר: כשהקב"ה נתן לישראל את עשרת הדברות בהר סיני, הִתְנָה: ושמרתם את בריתי והייתם לי סגולה מכל העמים כי לי כל הארץ ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש,(יתרו יט/ה,ו) והרי בעת אמירת דברים אלה עדיין לא התרחש חטא העגל, מכאן שהמשכן נועד שהשכינה תשכון בו כל עוד ישראל במדבר.

מדובר במבנה ארעי מעץ ומעורות, אשר בית המקדש שיקום בהר המוריה יבוא במקומו. המשכן נועד אך ורק לרכז את עבודת האלוהים במקום אחד שנאמר: ועשו מקדש ושכנתי בתוכם (שמות כה/ח). בתוך בני ישראל והייתי להם לאלוהים.(כט/מה) ולא במבנה עצמו. רק כבודו של הקב"ה ימלא את המשכן. ברם רק אם העם יְקַיֵּם את התורה ישכון אלוהים בתוכו, וכל המדיר עצמו מן הכתוב בתורה, הוא מוציא בכך את עצמו מכלל ישראל ומצטרף לאלה שאין להם אלוהים בתוכם.

לָמָּה רָגְשׁוּ עַמִּים וּמַדּוּעַ יֶהֱמוּ לַשַּׁוְא וְלָרִיק
לָמָּה יְקַנְאוּ בְּיִשְׂרָאֵל שֶׁדָּרַשׁ וְחָקַר וְהֶעֱמִיק
כּי מָצָא סִבַּת הַסִּבּוֹת וְעִלַּת הָעִלּוֹת לְכֹל צָרָה
מָצָא לָחֹלִי מָזוֹר ולא הַתִּיר האִסּוּר שֶׁבַתּוֹרָה
לָכֵן בֵּין הָעַמִּים הוּא עָם לְתִפְאֲרָה
הוּא קִיֵּם אִסּוּר אֲכִילַת בַּעֲלֵי חַיִּים וְרַם כְּבוֹדוֹ
גָּם בַמִּדְבָּר קִדֵּשׁ מֹשֶׁה שֵׁם אֱלֹהִים שֶׁאֵין מִלְּבַדּוֹ
וְקִיֵּם גָּם סֶדֶר עוֹלָם וְהֶעֱבִיר הַהַנְהָגָה קַם וְעָזַב
וְלֹא הוּעַם אוֹרוֹ וְלֹא נַס לֵחֹה וְגם אֶל כְּבוֹדוֹ שַׁב
וְקִיֵּם תּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה וְזוֹ שֶׁבִּכְתָּב
וּמְצַפִּים לְנִבְחֶרֶת עֲלוּמָה לְהֵיטִיב עִם הָאֻמָּה
בְּעוֹד רַק בְּאַחְדּוּת וְאַהֲבָה תִהְיֶה לָנוּ תְּקוּמָה
זֶה סוֹד הַצְלָחַת יִשְׂרָאֵל בָּעַמִּים וְזֹאת נִדְרֶשֶׁת
אֱמוּנָה וּמְסִירוּת כִּבְכַּוֶּרֶת דְּבוֹרִים בָּם רוֹחֶשֶׁת
וּלְקִיּוּם הָעָם אֵין בְּרֵירָה אָחֶרֶת.