דוד גרוסמן והעולם אחרי הקורונה

הסופר דוד גרוסמן פרסם בהארץ מאמר שובה לב, מרנין, נוסק וכובש לבבות על האדם אחרי משבר הקורונה. זה צירוף מרתק של תקווה וחרדה ותהיה והרהור וערעור, והבנה חדשה כי זמן חשוב מכסף, קריאת עינוג.

גם אני סבור כי אחרי הקורונה לא תיראה עוד האנושות כמו לפניה, אך לא בממדים העולים מחזון גרוסמן אלא במשורה. ייתכן כי האדם ציפה לשינויים כאלה כבר כשנכלא בתיבת נוח ובתלאות שעברו עליו, ובוודאי כאשר חגג את סיום שתי מלחמות העולם. אכן באו שינויים, אך מאכזבים בהשוואה לציפיות. נראה כי כך יקרה גם לנבואת גרוסמן.

בעיניי השינוי העיקרי יהיה ביחס האדם אל האמונה הדתית. אומנם כבר הרמב"ם קבע (וננזף) כי היקום ומרכיביו וגורמי השמיים לא נבראו למען האדם, ובעצם הוא אינו מרכז הבריאה. כך או אחרת זו תמצית משבר הקורונה.

האדם מתהלך עם נייד בכיס ובאוזן, מקלדת ומחשב, ואפילו המטוס כבר מיושן בתרמילו, ובתקשורת דנים בהעברת אוכלוסיות לכוכבי לכת אחרים, וטסים לעברם ורגל האדם האמריקני דרכה על הירח, והנה נגיף שלא ניתן כלל לראותו מכה בכל היכולת ההיי-טקית הזאת וכולא את האדם בביתו וגורם לקריסת כל מגננות הכלכלה והרפואה והחיים הרוחניים.

אומרים כי זה "מבול 2". ייתכן. אני סבור כי זה סיפור דור הפלגה, כלומר מגדל בבל. האדם שרצה לבנות עד השמיים נסוג מפני איתני הטבע או האלוהים לאחור, והופל עד עפר.

מה יקרה להערכתי אחרי המשבר? יהיה שינוי בהתנהלות האדם על כדור-הארץ, אך לצערנו לא בממדים הנחזים במאמרו המרתק של גרוסמן; ותהיה חזרה בתשובה מסוימת כפי שתמיד קורה כאשר נחשפת אפסות האדם ועימה פחדיו מפני האלוהים או איתני הטבע. שרק נשרוד להיווכח מה השתנה, וכמה.