האם הקורונה תשנה אותם

נוכח איום נגיף הקורונה על שלום העולם, הדעת נותנת, שמנהיגי ערב ינטשו ולו לפרק זמן את עיסוקם במלחמותיהם הפנימיות ויגלו סולידריות ושיתוף פעולה עם כלל האנושות במלחמתה נגד הקורונה. אבל למרבה הצער, זה אינו קורה לבד מתופעות בודדות. עיקר המאמצים של ההנהגה הערבית בימים אלה, מופנים למלחמות הפנימיות, להרג ולשפיכות דמים בתימן, בסעודיה, בעירק, בסוריה ובלוב.

אבל לא רק מנהיגי ערב. ארדואן ממשיך בהתערבותו הצבאית בלוב ואירן ממשיכה במזימותיה במדינות ערב ובנסיונה להתבסס בצפון מזרח סוריה במגמה להגיע לחוף הים התיכון ולבסס גשר יבשתי בין אירן לים התיכון. ארדואן מונע הגעת מים לחצי מיליון כורדים בצפון מזרח סוריה, שזורמים כל עונות השנה מאזור הגבול עם טורקיה. המטרה - להפוך את האזור לבלתי ראוי לחיות בו ולהרחיק את הכורדים.

המשטר האירני מסרב לקבל סיוע שהוצע על-ידי ארה"ב למלחמה בנגיף וחמינאי מאשים את ארה"ב בהפצת הנגיף במגמה לפגוע במשמרות המהפכה ולמוטט את אירן. מנהיגי אירן ממשיכים בהזיותיהם, ומלחמתם בנגיף הקורונה מתמקדת בקריאותיהם לבקר באתרים הקדושים ובמיוחד באתר הדתי בקום ולהתפלל למען בריאותם, תוך התעלמות מכך שהעיר הייתה המקור להתפשטות הקורונה. הקנאים ממשיכים לטעון שהקורונה היא עונש אלוהים לחוטאים.

הסופר המצרי סעד אלקורש מתייחס לכך במאמרו בעיתון אלערב, 1.4.2020: "קנאים מוסלמים טוענים שנגיף הקורונה הוא צבא אלוהי והוא עונש אלוהי נגד החוטאים. נשאלת השאלה אם הוא צבא אלוהי, אז המאמץ האנושי לבלום את הנגיף הוא אקט אנטי-אלוהי"? חיזבאללה מניף סיסמה שקוראת "ג'יהאד בריאותי" ומציג סרטונים של מיכלי מים ששוטפים את הקירות והרחובות למרות שמוסדות בריאות בינלאומיים הכריזו ששטיפת רחובות אינה יעילה בחיסול הנגיף.

קדושה של חיי אדם

סימן שאלה גדול אופף את נושא הסיוע ממדינות הנפט העשירות למדינות העניות. מדינות עשירות אלה אינן ממלאות את חובתן לבד ממקרים בודדים וצנועים. עיקר הסיוע למלחמה בקורונה מגיע ממקורות לא ערביים. גרמניה שולחת ציוד רפואי לפלשתינים והאיחוד האירופי תרם 240 מיליון אירו לסוריה, לעירק ולירדן.

סופרים ערבים מביעים דאגה נוכח מחדלם של מנהיגי ערב והמשך התעסקותם במלחמות פנימיות במקום להתאחד ולהתגייס למלחמה בקורונה. להלן דוגמה מיני רבות: הסופר העירקי, פארוק יוסף בעיתון "אל-ערב", 31.3.2020,: "ההיסטוריה האנושית תהיה במבוכה כשתנסה להסביר את עמדות הערבים כלפי הקדושה של חיי האדם. עובדה היא, שאפילו נגיף הקורונה שקוטל את חייהם אינו מצליח לאחד אותם ואינו מגייס אותם כדי להציל את עצמם. אולי הרציונלים הערבים נמחקו, ואולי הם מוחקים את האמת".

לסיכום, משבר הקורונה הוא מבחן אמיתי למנהיגי ערב, אירן וטורקיה. האם ישנו דרך? האם ישתפו פעולה עם העולם? האם יגישו סיוע לאחיהם הסובלים? האם יפסיקו את מלחמותיהם הפנימיות? עונים בדרך כלל, ימים יגידו. בסוגיה הזאת, אין צורך להמתין לדברי הימים, כי הם כבר דיברו. תשובתם שלילית.