כיצד תסתיים מגיפת הקורונה? ההבנה המדעית הנוכחית היא שרק חיסון יחסל אותה, אבל עוד צריך לראות כיצד נגיע לשם. מה שבטוח הוא שהמגיפה תסתיים – כמו כל מגיפה, וכמו השפעת הספרדית של 1919-1918 אליה מפנה טיים את תשומת הלב. הייתה זו המגיפה הקטלנית ביותר במאה ה-20: 500 מיליון איש חלו ולפחות 50 מיליון מתו, כולל 675,000 בארה"ב. בעוד המדע עשה מאז כברת דרך ניכרת, חוסר הוודאות ברחבי העולם כיום זהה לשל אז.

כדי שמגיפה תסתיים, עליה להגיע לנקודה בה אין היא יכולה למצוא מספיק "מארחים" שתתפוס ומהם תמשיך להתפשט. באביב 1919 סבר העולם שהשפעת הספרדית הסתיימה, אבל היא התפרצה שוב בתחילת 1920. כמו סוגים אחרים של שפעת, גם זו הייתה פעילה יותר בחודשי החורף, משום שבני אדם מבלים יותר במקומות סגורים כשהם קרובים זה לזה, ומשום שחימום מלאכותי מייבש את העור ויוצר בו סדקים שהם פתחי חדירה לנגיף.

השפעת הספרדית הגיעה לקיצה משום שהנגיף הקיף את כדור-הארץ והדביק כל כך הרבה בני אדם, עד שלא נותרו מספיק בני אדם שיידבקו בהיקף משמעותי – "חסינות העדר" עליה מדברים כיום. בסיומה של השפעת הספרדית, שליש מאוכלוסיית העולם לקתה בה; במקרה של הקורונה, מדובר כרגע על פחות מ-0.5% מתושבי העולם.

סיום השפעת הספרדית לא היה רק תוצאה של חסינות העדר. גם ריחוק חברתי מילא תפקיד מרכזי. המלצות המומחים לבריאות הציבור היו זהות אז לאלו הניתנות כיום: הציבור נקרא לעטות מסיכות, לרחוץ את ידיו לעיתים קרובות, לבודד את החולים ולסגור את בתי הספר, המרחבים הציבוריים והעסקים הבלתי-חיוניים – הכל כדי לקטוע את שרשרת ההדבקה. מחקר שפורסם ב-2007 מצא, כי הערים האמריקניות שיישמו יותר אמצעי זהירות, יותר מוקדם וליותר זמן נפגעו פחות מאשר ערים שנהגו להפך.

פקידי בריאות הציבור של המאה ה-20 נקטו צעדים אלו למרות שלא ידעו בוודאות אם יש להם עסק עם נגיף או עם חיידק; המחקר שהוכיח ששפעת נגרמת בידי נגיפים בוצע רק בשנות ה-30 של המאה. ורק בשנת 2005 הושלם מחקר של קרוב לעשור למיפוי הגנום של נגיף השפעת הספרדית.

מאה שנים מאוחר יותר, העולם שוב מתמודד עם מגיפה הנגרמת בידי נגיף, אם כי מסוג שונה. הקורונה איננה שפעת, כך שהמדענים עדיין לומדים כיצד היא מתנהגת. בעוד שפעת כאמור פעילה יותר בחורף – והשפעת הספרדית נעלמה באופן בו כיום נעלמת השפעת העונתית – הרי שהקורונה היכתה בצורה קשה גם בחודשי הקיץ. הרופאים צופים שהקורונה לא באמת תיעלם עד שיהיה חיסון ועד שתהיה רמה מסוימת של חשיפה אליה באוכלוסיית העולם. ובינתיים, מסיים טיים, הציבור יכול לעזור למנוע את התפשטותה. לפני מאה שנה הוכח שגישה פרואקטיבית לבריאות הציבור מצילה חיים – וכך יכול להיות גם כעת.