יונתן פולארד, כבדהו וחשדהו <br>

בכנותו את בנימין נתניהו "נוכל", קרא קודמו לתפקיד ראש הממשלה אהוד אולמרט למנוע בעד ביבי מלחגוג את בואו של יונתן פולארד לישראל. "שיישאר בניו-יורק", כך אולמרט, שכינה את פולארד "מרגל אמריקני" וציין כי גבה כסף רב בעד שירותיו.

ראשית תיקון קל: פולארד היה מרגל ישראלי בעל אזרחות אמריקנית. מי שעמד על הצורך לשלם לו היה מפעיל-העל שלו איש "המוסד" וראש לק"ם המעולה רפי איתן. זו סחטנות על תנאי המקובלת בעולם הריגול.

ב-35 השנים שחלפו מאז נתפס פולארד ליוותה עננה של ספק שניים ממפעיליו - ד"ר אביאם סלע ורפי איתן. הם התמודדו עם נפשם. לא היה צורך בכך. עד אז הפעילה ישראל באמריקה פולארדים רבים, גדולים כקטנים. לא סלע ואיתן קבעו את המדיניות השגויה ולא הם אחראים לה. להפך, הם מילאו את תפקידם על הצד הטוב ביותר. נכון שהריגול הישראלי באמריקה היה משגה, אבל סלע ואיתן ראויים להוקרה ולהערכה על טיפולם בנושא.

חבל רק שבאוטוביוגרפיה שכתב סמוך למותו ("איש הסוד") יצר איתן השוואה מלאכותית בין פרשת פולארד לבין בגידת אנגליה בהצהרת בלפור או צרפת בברית עם ישראל.

לעצם העניין: משסגרו האמריקנים על פולארד הוא ניסה למצוא מקלט בשגרירות ישראל, ולא הניחו לו. מי שסגר בפניו את הדלת נהג נכון. הן מפני שבאותו זמן לא הייתה עוד כל הוכחה שפולארד ריגל למען ישראל, והן מפני שמתן מקלט היה משמש הוכחה שאכן ריגל.

יתרה מזאת, ישראל לא הייתה עומדת בלחץ אמריקני להסגיר את פולארד (שר הביטחון יצחק רבין לא עמד בלחץ כזה כאשר האמריקנים תבעו ממנו להדיח את אביאם סלע מפיקוד על בסיס גדול של חיל-האוויר. לא זו בלבד שד"ר סלע שילם מחיר אישי כבד אלא שצה"ל הפסיד מפקד חיל אוויר).

ישראל הוסיפה לשגות גם לאחר מכן כשהמשיכה לשקר לאמריקנים. הם מצידם הרשו לשר ההגנה קספר ויינברגר לסכל ולהפר בזדון וברשע את התחייבותם לעסקת טיעון, שמימושה היה מצמצם את שנות הכלא של פולארד.

עתה מגיע העניין המרכזי: חשיפת פולארד גרמה לשבר בין גורמי הביטחון האמריקנים לבין הישראלים, וערערה את מעמד יהדי ארצות הברית עד עצם היום הזה. היא הייתה מפולת. מיד לאחר סיום משפטו החל הכרסום העיקרי. הימין הקיצוני בישראל נטל את פולארד תחת חסותו. שרי ממשלת ישראל (למשל, דני נווה) ביקרו אותו בכלא. גאולה כהן נסחפה להאדיר את שמו. הליכוד העניק לו אזרחות ישראלית בעודו אסיר אמריקני.

עד כמה היה זה פצע שותת דם ביחסים? פולארד נעצר בסוף 1985. יותר מ-10 שנים לאחר מכן הבטיח הנשיא ביל קלינטון לנתניהו לשחרר את פולארד אם רק יחתום על נסיגה ישראלית מ-14% מיהודה ושומרון. ביבי חתם, אבל קהיליית המודיעין האמריקנית איימה להתפטר אם קלינטון יעמוד בדיבורו, והוא אכן חזר בו.

אני מסכים בלב שלם כי ישראל הייתה חייבת להתאמץ מאוד להקל על פולארד ולהביא לשחרורו המוקדם ככל האפשר. אבל להפוך אותו לסמל? למדליק משואה? למופת? למי שראש הממשלה נתניהו טלפן אליו היום לספר עד כמה ישראל מחכה לו ולרעייתו בתופים ובמחולות?

מי שעושה כך פותח צלקת שהחלה להגליד. קבלת הפנים שמכין לו ביבי היא תכסיס פוליטי. זה אמצעי להשיג אהדה ציבורית בחגיגה מלאכותית, ובמחיר יקר למעמדה של ישראל בארצות הברית ובקרב הקהילות היהודיות שבה.

אולמרט קרא לו להישאר בניו-יורק. ציוני אינו מציע זאת לשום יהודי שעל-פי חוק השבות רשאי לבוא בשעריה גם בלי דרכון ובלבד שאינו מבוקש כעבריין פלילי על-ידי מדינה שיש לה עימנו הסכם הסגרה. אך ראוי מאוד שייכנס בלאט וייקלט בחרש, ולא יתנוסס כסדין אדום מול השור האמריקני, שמסרב לשכוח ולסלוח.