הנשק הקטלני

כולם דיברו על הזוגיות האידיאלית כביכול של דיאנה ואמיר רז, שאחרי הרצח של דיאנה התגלתה כמופרכת במידה רבה. אולם מיעטו לדבר על סוגיה מרכזית בפרשת הרצח והיא - הזמינות הבלתי נסבלת של כלי נשק, ההופכים למרבה הצער מכלי הגנה לכלי רצח.

יתר על כן, הרוצח אמיר רז היה שוטר בתפקידו, שהחזיק באקדח ברשיון כדי להגן על חיי האזרחים. אולם איש המדים הכחולים, נציג החוק וביטחון הפנים, השתמש באקדח, שהיה אמור לשמש לו כלי עבודה, ככלי אבודה (ב' שרוקה), שבו רצח באכזריות את אשת חיקו.

לצערנו רז לא לבד. הכרוניקה הפלילית מצביעה על לא מעט מקרי רצח בירי שבוצעו על-ידי מאבטחים בפרט ונושאי נשק בכלל. לפני מספר שנים רצח השוטר רונלד פישר את אשתו ושלושת ילדיו והתאבד.

הגיעה השעה (והתרעתי על כך פעמים רבות) שמשרד הפנים וחברות האבטחה יחמירו את הקריטריונים הפיזיים והנפשיים, החשובים לא פחות, לנשיאת נשק. יש צורך לערוך מבדקי אישיות יסודיים למועמדים על-מנת לאתר נטייה לאלימות או פוטנציאל הרג, חלילה. כמו-כן יש לאחסן את כלי הנשק בתום העבודה למניעת הפיכתם לכלי קטלני במשפחה וכלפי אזרחים חפים מפשע.

עם קמפיין לא הולכים לבחירות

אין ספק שהעיתונאי הוותיק יאיר לפיד הוא קמפיינר מוכשר, ויש לו יועצים טובים המנהלים לו את הקמפיין בתבונה רבה. אולם עם כל הכבוד, עם קמפיין לא הולכים לקלפי. אז בואו נבחן במבחן המציאות את ההישגים של ח"כ לפיד לעומת הרקורד המרשים של ראש הממשלה בנימין נתניהו.

לג'וניור לפיד, המכהן 8 שנים בפוליטיקה הישראלית אין כמעט ניסיון מיניסטריאלי. בכהונתו היחידה כשר היה שר אוצר כושל. לעומתו נתניהו ראש ממשלה למעלה מעשור, עתיר הישגים מדיניים, ביטחוניים כלכליים ודיפלומטים בינלאומיים חסרי תקדים.

בעוד שמעון פרס ז"ל חלם שנים על מזרח תיכון חדש, בנימין נתניהו ללא כל הצהרות יומרניות הוא החלוץ שהגשים את החזון האוטופי הזה וכרת ברית שלום עם מדינות ערב.

בעוד לפיד חלם על 5 חיסונים בלבד (!) בראשית שנת 21, כי זה מה שהוא יכול - ביבי הקוסם, חלוץ החיסונים בעולם הביא לארץ במבצע בזק מיליוני חיסונים, שרובם הגדול מומש ורוב האוכלוסייה הבוגרת כבר מחוסנת.

גם סוגיית האמינות היא לא בדיוק המאפיין האולטימטיבי של לפיד. מזואביז' המיתולוגי לישיבה עם יזבק ומרעיה במשותפת תומכי הטרור הפלשתיני. הכל לפי מדד הכיסא. במפלגתו מאיר כהן הטהרן מטריד הנשים הסידרתי, ועד לאחרונה עפר שלח הביריון השכונתי כפי שהתגלה בראיון עיתונאי. כן, ולא שכחנו גם את יעקב פרי, ראש המוסד לשעבר, שחשף סודות ביטחוניים והכחיש זאת, ופוטר, איך לא, כשהנושא עלה לכותרות. זאת בנוסף לחשיפת כשלים ניהוליים בלתי תקינים במפלגה.

ומי שנשא את דגל המאבק בחרדים, מתברר שמעולם לא נשכב על הגדר בצבא מעבר לשירות העיתונאי בעיתון במחנה. גם דרך השגת תאריו האקדמיים לא הייתה סמל היושרה כפי שפורסם.

כאזרחית מודאגת לגורל המדינה ואזרחיה אני מייחלת ומתפללת שאזרחי ישראל האינטליגנטים לא יסתנוורו מאבק הזוהר וילכו שולל אחר מצגי שווא ומניפולציות פוליטיות ותקשורתיות מבית היוצר של לפיד ומרעיו השמאלנים (גם אם מהם מתחזים לימנים. וסער כמשל). אני מקווה שהתבונה תנחה אותם לבחור בנתניהו, האיש עם הקבלות חסרות התקדים.