הטפשות השקר והצביעות שחברו יחדיו

ההתייחסות של החברה היהודית כלפי האוכלוסייה הערבית הקרויה "ערביי ישראל" מושתתת על שקר, על צביעות ולא מעט גם על טיפשות. הבסיס לחוליים הללו נובע מבעיית ההשלמה או אי-ההשלמה עם הרעיון הציוני היסודי שמהותו "שיבת העם לארצו". שיבה שבעקבותיה אולצו תושבים ארעיים שיישבו אותה זמן מה ולא עשו כל מאמץ לפתחה ולקדמה.

הטיפשות - מתבטאת אצל רבים מאיתנו בהלקאה העצמית וברגשות האשם כאילו הציונות, פלשה לממלכה מיושבת ומוגדרת (הגדרה עצמית), סילקה את תושביה ושדדה את קרקעותיה. גישה זו שוללת מהייסוד את הרעיון הציוני הטוען לזכות העם לשוב לארצו. הארץ אשר נותרה בשיממונה כ-2,000 שנה וחיכתה בכיליון עיניים לבניה-בוניה. רעיון האחיזה בקרקע ואהבת האדמה "בא להם" רק כשראו את הערגה וההקרבה של המתיישבים היהודיים שעלו אליה.

השקר - הוא האשליה ואחיזת העיניים (ואולי העיוורון) שתפש מאחז ונחלה בקרב גורמים שונים: בהנהגה, בפוליטיקה, בתקשורת ובאקדמיה כאילו שהערבים היושבים איתנו בארץ ונהנים מכל יתרונותיה ושירותיה (לרבות מענקיה) השלימו עם הרעיון של היותה "מדינה יהודית" ואם יש פורעי חוק, סרבני מס או מחוללי טרור הרי הם רק "מיעוט שולי וקיצוני" שאינו מעיד על הכלל. מסרבים להכיר בטעותם ומוכנים לאחוז בשקר המקומם הזה.

הקבוצות הללו לא מטריחות עצמם לשאול אם הרוב המוחלט משלים עם קיומה של המדינה היהודית, אז איך זה שמנהיגיהם (בכנסת ובשלטון המקומי) שלבטח "נמנים" ומייצגים את הרוב, מביעים את העמדות הקיצוניות ביותר? במקום להיות גורם מתווך ומרגיע, הם המסיתים הקיצוניים ביותר. אף כאן אותם גורמים מעדיפים לתרץ לעצמם את האקסיומה הזו בטענה השקרית: לטעון כי "נבחרי הציבור הערבי אינם מייצגים את הרוב הערבי שהצביע בעדם".

הצביעות - המציאות הסבוכה הזו של תפישה חסרת היגיון ולכודה "בשקר-עצמי". גוררת אותם לנהוג נגד רצונם ולהתייחס למציאות בצביעות. מחד בתוכם ועם הזמן הם הפנימו ומבינים כי יש כאן עסק עם גורם חתרני ואנטי השואף וצועד לקום על יוצרו/אויבו. ומאידך כלפי חוץ מפגין גישה חנפנית (עלובה) שעיקריה:

• 
  - לאמץ את הנרטיב השקרי שלהם כאילו שבכוונת מכוון הם מקופחים ולא שהם מקפידים לא לאמץ את השיטה של המדינה המערבית המודרנית.
  
  - שיש לשפוך עליהם תקציבי עתק כדי לממן גירעונות מוניציפליים הנגרמים בשל ניהול חמולתי כושל של הרשויות.
  
  - לאשר להם בדיעבד (וכל שנה מחדש) את שדידת הקרקעות וחריגות הבנייה, בטענה שמסורתית אינם יכולים לגור בבניה רוויה וכל "זוג צעיר" חייב לקבל שטח להקמת טירתו.
  

והנה בשעת אמת ומבחן כמו היום ב"פרעות תשפ"א" מוצאים אנו (כולנו) את עצמנו במבוכה רוויית אכזבה, כעס, חוסר אונים ופליאה כיצד הגענו עד הלום? איך לא קראנו את המפה נכון, איך הם הערימו עלינו ומעיזים להרים יד ואש על קדשי ישראל?

רק אם יקום לנו מנהיג (הנהגה) מושיע איש יישר דרך, אוהב אדם, אמיץ לב ורודף אמת יצליח לאחד אותנו, לפקוח את עינינו כדי לקוץ מן האשליה ולקחת את גורלנו בידינו.