לצערי, החמאס יכול להצביע על הישגים

לצערי הרב, עם הכרזת שביתת הנשק אחרי 11 ימי מלחמה החמאס יכול להצביע על הישגים למיתוס הפלשתיני, הגם שהישגי המיתוס של החמאס - הישגי המיתוס הפלשתיני - הוא במחיר דמים של מאות אזרחים ובנייני מגורים קורסים. המיתוס של החמאס - המדמם בים של דמעות שכול והריסות בכל פינה ורחוב בעזה - מתרומם ומניף השג של הצלחה בעצם העובדה, שהצליח לשגר אלפי רקטות לעורף של מדינת ישראל.

כל בר דעת אינו יכול לקבל את ההתלהבות המרקיעה מהמיתוס של תנועת החמאס, התלהבות החוגגת את הצלחתה באמצעות הבלטת אלפי הרקטות, ששיבשו את החיים בדרום ובמרכז מדינת ישראל ובערעור תחושת הביטחון של הציבור שנמלט מאזורי העימות בדרום הארץ.

כאתאיסט קשה לי לקבל את ההישג עליו מדברים מנהיגי תנועה דתית, שבמערכה הזו הם אלו שנטלו את הבכורה על עתיד השלטון הפלשתיני. אני מביע את דאגתי מפני העתיד, כשבמלחמה הזו הצליח דווקא החמאס להציב עצמו בקדמת הבמה כמגן על ירושלים והר-הבית.

כאזרח במדינת ישראל קשה לי לקבל, שמדינת ישראל היא זו שהזניקה את החמאס. מצער אותי, שישראל מטילה את כל יהבה על קריסת בנייני מגורים וקטל חיים ולא רואה באופק המדיני יעד.

כואב לי, שמדינתי אינה חותרת למימוש היעד, הסולל את הדרך להקמת שתי מדינות לשני העמים החיים בארץ הזו. אין לנו עתיד של חיים, אם לא נחתור לקרום עור וגידים ליעד, בו לא יהירות משיחית ועוצמה צבאית של עם אחד הם אלו שישלטו בחייו של עם אחר. ללא יצירת אופק מדיני לפלשתינים הסבב הבא ממתין.