הס פן תעיר, המתים המושתקים

לא היה כשקט הזה, לא הייתה כדממה הזו, לא הושלך הס עוצמתי כל כך מעולם. שקט. כאן קוברים מאות אזרחים בשקט, בדממה, חרש. הס, כאן קוברים את המציאות, את האמת, את התוצאות הנוראיות של המגיפה המתפשטת. כאן מצמיחים נרטיב חדש של הצלחה במאבק, התמודדות הרואית, מופת לעולם בהתמודדות עם המגיפה. קוברים ומספרים סיפורים.

תלאה עט אומן מלתאר את גודל ההונאה הלאומית, את גודל הכזב הנורא העולה בחיי אדם, את גודל יצירת מצג השווא. הטרגדיה הנוראה זועקת במיוחד בעת בה מאות בני אדם, מצטרפים לנפטרי המגיפה והנהגת המדינה מחובקת ומסוככת על-ידי כל מי שהיו אמורים לדרוש תשובות, לשאול שאלות, להתריע, להיות קול ההמון.

בעת שבשבוע אחד בלבד נמנו מאה עשרים ותשעה חללי המגיפה, ראוי לקרוא שוב, מאה עשרים ותשעה חללי המגיפה בשבוע אחד, מדווחים השרים, ראש הממשלה, על-ידי טרומבוני התקשורת וחצוצרני התעמולה על ההישגים הנפלאים בהתמודדות עם המגיפה. על ההצלחה הווירטואוזית בפתיחת בתי הספר בתאריך הקדוש הראשון בספטמבר, שישלחו לבידוד מאות אלפי תלמידים ומורים. על אי-הטלת סגר ושיקרסו העסקים ויתמוטטו על ראשי בעליהם, העיקר שלא יקבלו פיצוי. המובטלים החדשים המצטרפים למעגל המתרחב מחדש לא יקבלו חל"ת.

המדינה המחוסנת הראשונה בעולם אשר הייתה מודל לחיקוי, הפכה תוך שלושה חודשים למשל ושנינה בעולם כולו. מארבעה מאומתים ביום עומדים כיום על למעלה מעשרת אלפים מאומתים ליום. ממת אחד ביום מונים כיום כשלושים נפטרים ביום. שלושה חודשים בהם שערי הגהנום נפתחו על אזרחי מדינת ישראל ולא היה מי שיקבל החלטות אמיצות, חדות, לא פופולריות, החלטות מצילות חיים.

ממשלת ישראל, מראש הממשלה דרך שר הבריאות ועד לקבינט הקורונה בחרו בפופולריות. בעוד בכירים בקרב אנשי המקצוע התריעו, הזהירו, השמיעו קול, דרשו, ההנהגה הפוליטית העדיפה מחיאות כפיים בהיעדר סגר ומחיאות כפיים בפתיחת שנת הלימודים. התו המחייך הסתיר את המשפחות האלמוניות שאת מתיהם אין איש יודע, אין איש סופר, מתים בלי שם.

הרוח האנטי מוסרי בעליל של מי שהיו אמורים להגן על האזרחים, הרוח הרעה הזו, הכתה בסנוורים את ההנהגה המדינית אשר צילו הגדול של ראש הממשלה לשעבר בנימין נתניהו ריחף מעל כל החלטה שקבלה, והובילה לקבלת החלטות מוטעות אשר את סופן סופרים בכל יום בבתי העלמין. הגל הרביעי מסתמן במדינת ישראל כגל הקטלני ביותר. אפשר היה לצלוח אותו בלי סגר כמו שביקשו ההנהגה הנוכחית אך לצורך זה נדרשה יכולת לקבלת החלטות לא פופולריות והטלת הגבלות מרסנות ומצמצמות את התוצאה הקטלנית. בממשלת הריצוי והשינוי לא השכילו לזהות בזמן את עוצמת המחדל והכישלון המהדהד, הכילו את המתים והפסיקו להזכיר את מאות המתים המושתקים, השקופים, הקורבנות האלמונים נטולי השם והפנים.

וכאילו לא די בתוצאה הקטלנית והמציאות הטראגית הרי שהתפרצות הגל הרביעי אשר כבר גבה למעלה מאלף וחמש מאות בני אדם, גורמת לרעידות אדמה מושתקות נוספות כמו קריסת בתי החולים והצוותים הרפואיים.

מחלקות הקורונה עמוסות לעייפה, מציאות מחרידה בה רופאים נדרשים להכריע מי לחיים ומי למוות, מי לאקמו ומי למחולל, עמותות צדקה וחסד המשאילות ציוד רפואי זועקות ואין שומע. מנהלי בתי החולים משוועים לעזרה, זועקים מול האוטמים אוזניהם משמוע. מחסור חמור במיטות בחדרי טיפול נמרץ ובמכונות ההנשמה וראש הממשלה חוגג בנאום ניצחון את היעדר הסגר בחגים.

הרחובות דוממים, השדרנים עסוקים בפרידה של יונתן מרגי מנועה קירל, באולפנים טוחנים עד דק את הנושא החשוב ביקום, האם בנימין נתניהו אכן חיקה את ג'ו המנמנם, ושקט, דממה, הס פן תעיר, עכשיו קוברים את חסרי השם והפנים. אין שאלות, אין מחדלים, אין מסכי זעם של בעל עסק שסגר את חנותו, של אישה רעבה ללחם כי תם החל"ת, של אב המבכה את מות בנו במגיפה. המסכים זוהרים בדיוני חיי המין של הזבוב במאה הקודמת, הס פן תעיר.

מניין המתים עולה ועולה, ראש הממשלה מסרב לקבל את החלטות גורמי המקצוע להחמיר את ההגבלות, קבינט הקורונה לא התכנס כבר שבועיים וחצי, מניין החולים קשה בעלייה מתמדת, מאות אלפי ילדים בבידוד, מחסור במחוללי חמצן ובמכשירי אקמו, המיטות בטיפול נמרץ בתפוסה מלאה ועל המרקע הס פן תעיר.

לא אמרנו מילה על הדממה בה עברה ההחלטה לחסן במנה שלישית מגיל שתיים עשרה ולא מגיל שישים וחמש כמו החלטת FDA. רק תדמיינו מה היה קורה עם החבורה המנהלת כיום את המדינה הייתה באופוזיציה. אלו ההאשמות, אלו הטחות, אלו ביזיונות, אלו בגצי"ם, אלו הפגנות, הלפידים כבר בוערים.

שוו בנפשכם את הקצף בזווית הפה, את השפתיים הרוטטות, את העיניים רושפות הזעם, את הסומק העז העולה בלחיים, את המצח המקומט והחריץ המתרחב בסנטר. דמיינו את טרומבוני וחצוצרני האופוזיציה בתקשורת, הפוליטיקאים בחליפת עיתונאים, יוצאים למחול חרבות אלים מאין כמותו ועתה? הס פן תעיר.