בריאות כללית חולה

כיום שוכנים בו בין היתר מרפאות מקצועיות של "בריאות כללית", אשר תופסות 4 קומות לאחר שנוספה לו מרפאת שיניים שתופסת קומה באגף אחר. יש בו את אחד המרכזיים הרפואיים הגדולים, שהם לא בית חולים, ומצויים בו רוב השלוחות המקצועיות של בריאות כללית בתל אביב, לרבות מרפאת כירורגית ואשפוז יום.

בכל המכלול - מכשיר אק"ג לא זמין

וזה סיפורו של האיש על ה"חוויה הרפואית" שלו ביום ג' 1.2.2022 - היה לו ביקור תקופתי אצל רופאה מקצועית ב"מגדל המאה". תוך כדי בדיקת לחץ הדם פעמיים היא גילתה שהדופק של האיש, שגילו מעל ל-90, עומד, ליתר דיוק נופל, על 35. הרופאה המודאגת טרחה לסגור מהר את המרפאה שלה וללכת עם הפציינט שלה לחדר אשפוז יום כדי לעשות לו אק"ג. האחות במקום אמרה שאין מכשיר זמין. "אין אק"ג לאדם מבוגר שהדופק שלו נמוך קיצונית"? תהתה הרופאה. אין.

לאחר שהרופאה וידאה שאחות תנסה את מזלה במחלקה אחרת, השניים, הפציינט והאחות הלכו לאגף הקרדיולוגי בבניין בקומה 2. גם שם מכשיר אק"ג לא היה זמין והשניים המשיכו לנדוד, תוך שהאחות בודקת את מצבו של הפציינט אם הוא עדיין על רגליו, ואינו מתמוטט, שכן גם כיסא גלגלים לא הוצע לו. היא שואלת אותו איך הוא מרגיש, והוא מרגיש בסדר, למעט הדאגה לדופק ועייפות מן הטיול.

בשלב זה האחות המלווה מחליטה להשאיר את הפציינט אצל האחות באגף הכירורגי, בתקווה שכאן סוף ניתן יהיה לעבור את בדיקת האק"ג. בינתיים הפתרון לא נמצא. לאחר המתנה של כמחצית השעה האיש קיבל מספר לרופאה התורנית במחלקה שאמורה לקבל אותו תוך דקות. האיש ישב מול חדרה של הרופאה התורנית ולא ראה כל תנועה וגם לא רישום המספר שלו על הצג האלקטרוני של תורים.

מי שעקבו אחרי האיש וניגשו אליו, היו פציינטים אחרים שהיו עדים ל"טיול הזוגי" הזה, והתעניינו אם אפשר להגיש עזרה. לאחר המתנה של כמחצית השעה האיש חזר אל האחות במרפאה הכירורגית. היא תהתה מדוע הרופאה איננה. ליתר ביטחון היא פתחה במפתח לבדוק אם אכן החדר ריק. והתברר שהחדר ריק ושהדוקטורית ככול הנראה כבר הלכה הביתה. מה שהאחות יכלה לעשות הוא למלא דוח במחשב שלה להדפיס מכתב ולהפנות אותו מן המגדל, אל המרפאה של הכללית שאליה שייך האיש. והוא כאמור מסתובב עם דופק לב שהיא בדקה והוא נע סביב 40+, פלא ששייך לספר השיאים של "גינס". הוא סיפר לי שהוא היה יחסית שקט שכן אילו התמוטט מן הסתם היו מזעיקים אמבולנס, גם אם באיחור. האיש לקח מונית ושב הביתה.

שאלתי את האיש מדוע הוא לא יידע את בני משפחתו שמצויים בתל אביב. על כך הוא ענה שהם היו מביאים אותו ישר למיון בבית חולים איכילוב והדבר הראשון שהוא בורח ממנו זה מיון, והדבר השני אלה בתי חולים. בית חולים הוא החממה הגדולה ביותר להדבקה בכול סוגי זיהומים ווירוסים. הוא למד זאת על בשרו. ואנו מדברים בתקופה של "קורונה".

משום כך האיש המתין עד שהמרפאה שלו תיפתח, ובימי ג' היא פתוחה גם בשעות אחר-הצהריים. כאן במזכירות דאגו שיתקבל מיד על-ידי רופאת משפחה, שמלאה את מקומו של רופא המשפחה שלו. זאת שלחה אותו לאחות לבדיקת לחץ הדם. האיש ראה לנכון לציין כי האחות הנפלאה לא זו בלבד שעשתה לו אק"ג, אלא בדקה לו את לחץ הדם, את הרגליים, את זרימת הדם באצבע וכיו"ב. בשובו לרופאת המשפחה הוא קבל ממנה את ברכת הדרך לשוב הביתה. אז הוא סיפר למשפחה.

"אנו כאן בשבילך" - זאת הסיסמה

האיש ראה לנכון לציין כי בכל שנות חברותו בבריאות כללית, ואנו מדברים על יותר משבעה עשורים, הוא לא נתקל בדבר הזה. פעם הדברים היו יותר פשוטים, "פרימיטיביים", פחות מעוצבים, פחות ממוחשבים פחות סיסמאות "אנו כאן בשבילך", וכל המערכת המנוכרת היחצנית, אבל לפציינט התייחסו כמו אל אדם ולא כאובייקט, ובוודאי כך לפציינט מבוגר.

לא היה מרוץ מכשולים על פני קומות במגדלים נישאים לעננים, בשעה שיחסי אנוש הם למטה מגובה פני ים המלח. שלא לדבר על יחס רפואי במכלול שיש בו שפע של רופאים, עוזרים רפואיים וסגל מנהלי. הוא כה זעם על הניכור הנוראי הזה שהיה לו דחף לכתוב מיד מכתב "התפטרות" מבריאות כללית. אלא שכאן המרפאה שלו נכנסה לתמונה והחל במזכירות וכלה באחות דרך הרופאה, הוא הרגיש שהוא מטופל. מסיבה זאת כשם שהוא ביקש לחקור את המחדל ב"מגדל המאה" ולדאוג שדברים כאלה לא יישנו, הוא ראה לנכון לציין לשבח את הצוות במרפאה שלו - במכתב התלונה אל משרדי המחוז של "בריאות כללית".

לא שומעים - לא הפציינט - ולא בריאות כללית

על התלונה שלו לגבי ה-אק"ג הוא קיבל איזה מענה שגרתי מן הממונה על קשרי ציבור, הגב' רחל שניידר. הוא מדגיש שבמקרה זה הוא נוקב בשם, מכיוון שמדובר בקשרי ציבור שהם גלויים. באתו מענה צויין שמצטערים על הבעיות שנגרמו לו מבלי לציין מה נעשה גם מבחינת הצוות שטיפל באק"ג ולא ראה לנכון לפָנות לדקות מכשיר לאדם מבוגר מאוד במצב כזה וגם לגבי המכשור הלא זמין.

להערכתו שום דבר לא נעשה. ובינתיים הוא עמד בפני בעיה רפואית אישית אחרת ולא פתאומית. במייל שלו באפריל 2022 אל הגברת שניידר, הוא אישר בתודה קבלת המכתב מן ה-14 במרס 2022 כמענה לתלונה שלו בכול הקשור לאי זמינות אק"ג במרפאות במגדל המאה. התלונה נשלחה אל גב' זהבית חזן - דירקטוריון בריאות כללית, מכיוון ששמה הופיע במייל. הוא הוסיף שהוא מקווה ואני מצטט: "אני יכול לקוות, בכל מקרה כי למרות מרום שנותיי, לא אזדקק שוב למכשיר כזה (אק"ג- צ.ג) ובכך להעמיד במבחן אם המעוות תוקן".

באותה פנייה אל המחוז הוא התלונן על בעיה אחרת ב"בריאות כללית" והיא העדר קלינאית תקשורת של בריאות כללית בעיר תל אביב. הוא טען, וחזר על הטענה, שזה לא מתקבל על הדעת שחבר בריאות כללית, אשר גם משלם בעבור תוספת של ביטוח מושלם ופלטינום, שמות נוצצים כאלה, צריך לטרוח למרפאה בחולון כדי לכוונן את המכשיר או להעבירו למעבדה. בשעתו, באה קלינאית מדי פעם אל המרפאה ברחוב בארי בתל אביב, גם אחרי שמרפאת השמע עברה משם לחולון. זה נקרא "ייעול" - לחסוך כסף לקופה אבל על חשבון כספו, זמנו, עצביו, ובריאותו של הפציינט. מה גם שמדובר באדם בגיל מבוגר מאוד שלא נוח לו להיסחב באוטובוסים ומונית עולה כסף רב. הדעת נותנת כי מוסד ענק כמו בריאות כללית יכול להרשות לעצמו לארגן תורנות בתל אביב לקשיי שמיעה.

האזרח הוותיק כ"הומלס"

מאז לא דבר קורה. בעצם כן קרה וגם זה לציון. כאשר האדם מטופל בחברה פרטית והמכשיר שרכש לא תקין מעבירים אותו למעבדה ואתה מקבל את המכשיר המתוקן תוך שבועיים לערך. לבריאות כללית הוא העביר מכשיר לא תקין לפני יותר מחודשיים –אישית - אל הממונה על קלינאי התקשורת ב"בריאות כללית", והוא טרם הוחזר. המעבדה, ככה נמסר לו, נמצאת בחו"ל. הא לכם "בריאות כללית" שמסתמכת על מעבדות פרטיות בחו"ל. מאז הוא פנה שוב ושוב למשרדי המחוז, לרשות לניצולי שואה, למשרד הבריאות ו-נאדה. אפס כמוצא אחרון הוא פנה אליי.

זה הסיפור ורק תוספת קטנה בשוליים. אני לא מגלה את שמו של האיש בשל מה שנקרא "צנעת הפרט". אבל כל השמות של האיש, של הרופאים והסגל שהיו מעורבים, מצויים אצלי. מן הפרשה גם אני למדתי, ולא בפעם הראשונה, שגם משרד הבריאות שלנו זקוק להבראה. שכן אני נתקלתי במקרים קודמים, כמו בנושא נגישות שהופנה כנדרש למשרד הבריאות, ולא היה לא מענה לבעיה ולא התייחסות. בכך אני עצמי התנסיתי. בעניין הקונקרטי של הפוסט, האיש שלח תלונה עם כל הפרטים למשרד הבריאות, לפני שלושה שבועות, תוך בקשה לקבל אישור לתלונה והוא לא התקבל. המסקנה: כל נושא הבריאות בישראל טעון הבראה לא רק טיפול, מן היסוד. שכן הסוגיה אינה רק אישית אלא גם ציבורית.

אפשר ששסיפור "מגדל המאה" והנספח לו אינו אלא משל. הנמשל הוא חוסר האונים של האזרח הוותיק. לאזרח הוותיק אין כתובת שאליה יוכל לבוא ולבקש עזרה כשלהי, כאשר מדובר בביורוקרטיה אשר תטפל בבעיות שונות שבהן הוא נתקל יום יום, מעבר לגורם הפיזי. דומני שהגיע הזמן שיקום משרד ממשלתי לאזרח הוותיק. לא מדור, לא אגף אלא מיניסטריון. במקום כמה "פייק משרדים" כמתת פוליטי. ודאי לא סיעה פוליטית. משרד כזה הוא כורח השעה והזמן. כבר כיום האזרחים מעל גיל 65 מהווים יותר מ-12% מכלל האולכסיה. בסוף שנת 2020 מנתה אוכלוסיית האזרחים הוותיקים בישראל כ-1.128 מיליון איש, מתוכם 625 אלף נשים ו-503 אלף גברים. כ-40% מהאזרחים הוותיקים הם בני 75 ומעלה.

בבוא היום כאשר העולם יגיע למסקנה שהפתרון היחיד לכל נושאי הסביבה והאקלים הוא אחד ואחד בלבד - עצירת גידול האוכלוסייה, כפי שציינתי באחד הפוסטים, או אז מספר האזרחים הוותיקים יגדל בממדים גדולים מאוד. לכן זה הזמן שהבעיות והסוגיה של האוכלוסייה המבוגרת ימצאו את מקומם גבוה, בסדר היום הלאומי.