מכירת האומה בנזיד עדשים

המאבק החילוני-חרדי - איני מכליל בו את הדתיים - מלווה את האומה כמעט מאז ומתמיד, ובוודאי מראשית תקופת ההשכלה. בעשרות שנותיי בעיתונות ובתקשורת גרסתי כי יש לקיים את הוויכוח ולא להניח לו בבחינת "מחלוקת לשם שמים". אבל לא תמכתי ביד ברזל של "ייקוב הדין את ההר" אלא העדפתי הליך סובלני וממותן של שינוי פני החברה החרדית.

רבים בציבור החילוני סבורים כי שינוי כזה אינו מתקיים. דעתי אחרת. לאיטה חודרת לתודעת החרדים ההבנה כי מה שהיה שוב לא יהיה. לא במעמד האישה. לא בזכות הציבור לדעת. לא בחובה לצאת לעבודה. זה קורה, אך כמו מי השילוח הם "הולכים לאיטם".

ליבת ההתמודדות היא בלימודי הליבה שההנהגה החרדית מסרבת להעניק לתינוקות של בית רבן. המתמטיקה והאנגלית מאיימות על שלטון היחיד של האדמו"רים. לכן הם פוסלים את הידע והדעת שמקורם בהשכלה הכללית (הם חשים כי סבלו דיים מעץ הדעת בגן העדן). בהתגוששות בין החילונים (שלוקים בזרות מעיקה למורשת התרבותית של העם היהודי) לבין החרדים נקבעים מדי פעם גבולות חדשים. נכון לשנים אלה בתי ספר חרדים, המסרבים להקנות לתלמידיהם לימודי ליבה, מקבלים קצבת חינוך קטנה לכל תלמיד בהשוואה לעמיתו החילוני.

עד שהגיע בנימין נתניהו. האיש מכר השבוע את הצומת החשוב בשינוי פניה של החברה החרדית; את הערעור הגדול על פולחן האישיות של שלטון אדמ"ורי עבש בנזיד של תמיכה בבחירות לכנסת. החרדים התאחדו הלילה לרוץ ביחד לכנסת, ואם ביבי ירכיב, חלילה, את ממשלתו עם איתמר בן-גביר ואיילת שקד - יקבלו החרדים כספים לתלמידיהם כאילו הם לומדים מתמטיקה ואנגלית ככל צעיר/ה אחר.

ביבי החזיר את הגלגל לאחור. כל התקציב יזרום למוסדות החינוך החרדיים גם בלי לעסוק בלימודי ליבה. האיש הזה פשוט מוכר את עתידה של ישראל, מסיג אותה אחור, ואנו שקועים בהבל.