סוגדים למילים

מערכת הבחירות לכנסת ישראל הסתיימה ב-1 בנובמבר בהתעצמות של גוש ימני-דתי. בולטים בהנהגת הגוש הם חברי הכנסת בצלאל סמוטריץ' ואיתמר בן-גביר, המועמדים גם לתפקידי שרים בכירים בממשלה העתידה לקום. שני מנהיגים המחייבים עלייה להר-הבית בירושלים בכל עת, גם אם העלייה חובקת בחובה מימוש של מציאות מדממת רוויית אלימות מילולית.

מצער אותי, שבממשלה העתידה לקום יכהן שר בכיר, שהיה גאה בגניבת סמל ממכוניתו של ראש הממשלה יצחק רבין, זכרונו לברכה. מצער אותי, שבחודש, בו התייחדנו עם זכרו של יצחק רבין, מי שגנב סמל ממכוניתו של יצחק רבין יושבע לתפקיד של שר בממשלת ישראל.

קשה לי לקבל, שאדם אשר השמיע ביטויי הערצה לרוצח מתפללים בעת תפילתם במקום מקודש, יושבע לשר בממשלת ישראל. אני תוהה ושואל, האם יאה להביע זיקה להר-הבית ואהבה לאלוהי הר-הבית תוך הבעת ביטויי אלימות מילולית. אני תוהה ושואל, איך קורה, שאנשים יראי שמים, שארון הספרים היהודי כה יקר להם, מגלים הערכה לגבי מי שהייתה לו סימפטיה לרוצח ברואי בצלם בעת תפילתם במערת המכפלה.

לצערי, בימים אלו זיהיתי ביטויי זיקה עזה בציבור היהודי וגם בציבור המוסלמי לֶאֱלוֹהֵי צְבָאוֹת גָּדוֹל וְנוֹרָא. אני ממאן להימצא בקרבת אלוהי צבאות, כי הוא אינו אלוהי. אני ממאן להצטרף למבקשים כל אחד מאלוהיו, שישמיד את זולתו, אלה עם קוראן בידיהם ואלה עם חומש בידיהם. לצערי, אני מוצא שיתוף פעולה צורם בנעימות צרחניות בין המאמינים וספר קוראן בידיהם ובין המאמינים והחומש בידיהם.

אני מסתייג מציבור דתי יהודי ומציבור דתי מוסלמי, הסוגדים למלים, שיש בהן פתרונות צבאיים, אלה בשם אלוהי צבאות נוקם ונוטר עדוי בפסוקי קוראן, ואלה בשם אותו אלוהים עדוי בפסוקי חומש.

אֲנִי בְּדַרְכִּי שֶׁלִּי צוֹעֵק - אֱלוֹהֵי צְבָאוֹת אֵינוֹ אֱלוֹהַי!!! אֵל קָנוֹא וְנָקוֹם אֵינוֹ אֱלוֹהַי!!! אֲנִי רַק עִם אֱלוֹהֵי שָׂדַי, אֲנִי רַק עִם אֵל רָחוּם וְחָנוּן וְרַב חֶסֶד. אֲנִי רַק עִם הָאֱלוֹהִים, שֶׁקְּדוּשַׁת הַחַיִּים הִיא הַמְּנַוֶּטֶת אֶת הַהוֹלְכִים לְאוֹרוֹ. אֵין לִי חֵלֶק עִם הָאוֹמְרֵים טוֹב לָמוּת בְּעַד אַרְצֵנוּ וֶאֱלוֹהֵינוּ. אל העולים להר-הבית אני מבקש להעביר את צעקתי הדוממת: "סוּרוּ מִמֶּנִּי כָּל-פֹּעֲלֵי אָוֶן" (תהילים פרק ו' פסוק ט') בתקווה שבמרומים נשמע קולי ו"שָׁמַע יְהֹוָה קוֹל בִּכְיִי, שָׁמַע יְהֹוָה תְּחִנָּתִי" (שם, פס' י').

בַּעֲצִימַת עֵינַיִם לָגַמְתִּי מְלוֹא כּוֹס עַרְפִלֵּי חוּשִׁים מְדַדִּים
בִּצְחִיחֵי עֲרָבוֹת צְהֻבּוֹת, שֶׁעוֹד אֱמֶש הוֹרִיקוּ
מֵעֲלֵיהֶן שָׂרֵי צְבָאוֹת חֲמוּשִׁים דּוֹאִים,
מִימִינָן וּמִּשְּׁמאלָן צִבְאוֹת סַהֲרוֹנִים מְצַיְּתִים וּמַצְדִּיעִים
עוֹלִים לִנְדּוֹר נְדָרִים וְלִזְבּוֹח זְבָחִים
לַיְּהוָה צְבָאוֹת אֵל קָנוֹא וְנָקוֹם,
וַאֲנִי שָׁח לְעַרְפִלַּי- הֲסִירוּ אֱלוֹהֵי צְבָאוֹת מִדַּרְכִּי
לִבִּי לא יוֹצֵא לְמֶרְכְּבוֹתָיו וּלְחֵילוֹתָיו.

אֲנִי מִתְחִנֵּן בִּפְנֵי עַרְפִלַּי
הֲבִיאוּ לִי רַק אֶת אֵל שָׁדַי, שֶׁהִתְהַלֵּךְ עִם אַבְרָהָם
בִּהְיוֹתוֹ בֶּן תִּשְׁעִים וְתֵשַׁע שָׁנִים.

אֲנִי מִתְחַנֵּן בִּפְנֵי עַרְפֶל שִׁכְרוֹנִי
סְעַד עוֹלָמִי רַק בֶּאֱלוֹהֵי חֶסֶד וְרַחֲמִים
בְּאֵל חָנוּן וְאֵין עָוֶל בּוֹ,
בְּאֵל תָּמִים פָּעֳלוֹ וּדְרָכָיו מִשְׁפָּט.

אֲנִי מִתְחַנֵּן בִּפְנֵי עַרְפֶל שִׁכְרוֹנִי
הָבֵא לִי אֲפִילוּ רַק לְרֶגַע קַט
אֶת הַמְּנַצֵּחַ בַּנְּגִינוֹת לְאֵל שָׂדַי
רַק קְחוּ מִמֶּנִּי אֶת הַמִּלִּים וְאֶת הַלַּחַן שֶׁשָּר
חֲרוֹן אַפּוֹ שֶׁל אֱלוֹהֵי צְבָאוֹת גָּדוֹל וְנוֹרָא
הוּא לֹא אֱלוֹהַי
וְשִׁירוֹ לֹא שִׁירִי,
שִׁירִי שָׁר רַק לֶאֱלֹהִים
הַמְּכַתֵּת חֲרָבוֹת לְאִתִּים
וְטַנְקִים לְמַחֲרֵשׁוֹת.