יאיר נתניהו קיבל עודף הזדמנויות

באופן אישי, הוצאתי ממשרד הפנים את תדפיס מקום מגורי הנתבע ממרשם האוכלוסין, שם נכתב כי הוא מתגורר (אז) בבית ראש הממשלה ברחוב בלפור/סמילנסקין בירושלים. המצאתי את התביעה בדואר רשום עם אישור מסירה לכתובת זו. רשות הדואר סיפקה אסמכתא להמצאת הדואר. השב״כ אישר שיקוף החבילה כדי להכניסה למעון. הנתבע התעקש על הבאת עד מטעמו, ראש מערך הביטחון, שהסביר כי הדואר הגיע, והמעטפה הושמה ב״טריי״ של יאיר נתניהו, ממנו הוא אוסף את הדואר שלו. 8 שופטים, במותבים שונים, אישרו כי ההמצאה נעשתה כדין. מאחר שהטענה היחידה של נתניהו המצדיקה ביטול פסק הדין, לשיטתו, הייתה - אי-קבלת התביעה לידיו, ומאחר שהוכח כי היא התקבלה, לא בוטל פסק הדין (נתניהו בחר, וסיבותיו עימו, שלא לבקש לבטל את פסק דין מחמת שיקול דעת אלא אך ורק מחמת הצדק בטענה שהדואר לא התקבל). העיסוק בכך ששם הדוור לא כתוב ברור מספיק באסמכתא של הדואר (ומדוע זו אשמת התובע?), התייתר, לאחר שעד שנתניהו הביא, מתוך בית ראש הממשלה, אישר ממילא שהדואר הגיע.

ליאיר נתניהו היה בזמן הנתון צי של 9 עורכי דין שונים, המייצגים בתיקי לשון הרע. בינתיים מספר עורכי הדין המוכרים לי כמייצגים שלו בהליכים אלה ובהליכים הקשורים אליהם - הגיע ל-11. בהליך הזה לבדו ייצגו אותו 4 שונים, כל אחד בשלב אחר, ובשני הליכים הקשורים בהליכים אלה, עוד 2. כאשר קולגות המציאו כתב תביעה לעורך דין אחר מה-9, נאמר להם כי הוא לא מקבל את כתב התביעה ויש להמציא לעורך דין אחר או לנתבע עצמו. תביעות המתינו 6 חודשים לאישור המצאה בטכניקה הזו. איני יכול לנחש מי מייצג אותו בתביעה זו (ובעבר, כשעורך דין חדד ייצג אותו בתיק אחר מולו, תיק כשדי, במענה למכתב ההתראה, עורך דין יוסי כהן דווקא ייצא אותו בתביעה). לפי תקנות סדר הדין האזרחי שהיו בתוקף באותה עת, יש להמציא כתב תביעה לבעל הדין ולא לעורך הדין, וכך נעשה.

בבדיקה קצרה במנועי חיפוש משפטיים אפשר לאתר מאות פסקי דין שניתנו בהיעדר הגנה ולאחר מכן הוגשה בקשת ביטול והיא נדחתה. אין מדובר בשום דבר ״היסטורי״ או ״חדשני״ או ״חריג״. כבוד השופט סולברג עצמו, בהחלטה בתיק זה, ציין כמה מראי מקום של מקרים דומים (מה שלא מפריע לעורך הדין המייצג את נתניהו להמשיך להגיד ש״זו פעם ראשונה בהיסטוריה״ וכדומה). אני עצמי קיבלתי פסק דין בהיעדר הגנה לטובת לקוחה אחרת, ראשית העיר כפר יונה, שושי כידור, רק לפני שנה וחצי, וגם שם הוגשה בקשת ביטול המתבססת אך ורק על טענה לביטול מחמת הצדק, והוכח גם שם שדבר הדואר התקבל, וגם שם הוגש ערעור למחוזי על ההחלטה, וגם שם הערעור נדחה. וכל זה קרה לפני כמעט שנה, במקביל לערעורי נתניהו, רק בפחות רעש. הנה מראה המקום - ע״א 28277-05-21 טייב נ׳ כחלון כידור (במחוזי מרכז לוד, השופט אורן שוורץ, מיום 2/1/22).

אמנם נתניהו לא הגיש כתב הגנה (מסיבותיו שלו) אבל מאחר שהתביעה עוסקת בכך שצייץ מחדש סדרת פרסומי דיבה שכתב נתבע אחר, בשם זלינגר, אציין כי זלינגר עצמו, בכתב הגנתו מודה כי כתב ״בטעות״ דברים לא נכונים על האדם הלא נכון, כלומר - כבר הכותב המקורי מודה שהפרסום אינו אמת. כמו-כן, יאיר נתניהו עצמו נחקר על הפרסום ועל טענות ההגנה שלו, במסגרת חקירה בת מספר שעות בהליך הערעור שהגיש, ואמר שהוא כלל לא קרא את הפרסום לפני שהפיץ אותו וכתב ״שתפו שתפו שתפו״, ואם כך הוא טוען - שכלל לא קרא - איזו הגנה יכולה להיות לו? זאת ועוד: בית המשפט המחוזי כתב שיאיר נתניהו התנהג כ״תיבת תהודה״ בהפצת הפרסום וגם קבע שמדובר בדיבה.

הפרסום, למי שתוהה, היה ניסיון להטיל דופי בעד מרכזי בפרשת 4000 ולטעון לקונספירציה של העד (אבי אלקלעי) עם ליאת בן ארי והיועמ״ש מנדלבליט, בין היתר. לדברים אין כל בסיס. הכותב המקורי טוען שהתבלבל עם אדם אחר. מאמינים לזלינגר שזה נכתב בטעות שבוע לפני השימוע בתיק 4000? מאמינים ליאיר נתניהו שהוא שיתף את הפרסום בלי שקרא אותו? מישהו חושב שאם היה מוגש כתב הגנה שבו נכתב ״לא קראתי מה שיתפתי, וקראתי לאחרים לשתף בחוסר אחריות, ובדיעבד הכותב המקורי אומר שמה שכתוב אינו נכון בכלל״, אז הייתה ההגנה מתקבלת? הכותב עצמו לא מגן על הפרסום, אז יש דרך לקבוע שהוא אמת ושהוא אינו מכפיש?

בסכסוכים פוליטיים (לדוגמה בין שרנסקי לנודלמן) נפסקו גם מיליון ורבע שקלים. אז אוקיי, זה היה בשנת תרפ"פו תגידו. אך גם בשנים האחרונות נפסקו במספר רב של פעמים פיצויים של מאות אלפי שקלים. לפני פחות משנה, 30/12/21, זכה יזם בשם רמי חסון בתביעה נגד ראש עיריית חדרה והעירייה שילמה לו סכום של מיליון ועוד 230 אלף שקל בגין פרסומי לשון הרע (ת״א 57373-04-18 מחוזי חיפה מפי כב׳ השופט חננאל שרעבי). עו״ד עמית חדד עצמו, שלח ללקוחה שלי ולאביה (דנה ועו"ד יעקב כשדי), מכתב התראה על ציוץ נגד יאיר נתניהו, והתריע כי בכוונתו לתבוע מיליון שקל בגינו. ברגיל, יאיר נתניהו הגיש תביעה נגד סתיו שפיר על שני ציוצים בגובה 300,000 שקלים. כלל משפחת נתניהו תובעת כמעט מיליון שקלים (837,000 שקלים) מאהוד אולמרט כידוע. משפחת נתניהו זכתה ב-120,000 שקל בעת שתבעה את העיתונאי יגאל סרנה על פוסט שכתב. אנו תבענו בגין שני פוסטים. מדוע משפחת נתניהו תובעת מאחרים סכומים ״חריגים״ ש״מעולם לא נפסקו״? אין לדעת. נזכיר רק כי בנובמבר 2011 העביר הליכוד בקריאה ראשונה הצעת חוק של שר המשפטים המיועד, יריב לוין, להעלות את סכום הפיצוי בתביעות דיבה ל-300,000 לכל פרסום במקום 50,000 שקלים (או מיליון וחצי לכל כלי תקשורת המפרסם דיבה). נתניהו האב תמך כמובן, כמו כל סיעת הליכוד.

אף אזרח, עורך דין או לקוח שקורא את הנכתב כאן כעת, לא קיבל זכויות חריגות, מורחבות, מוגזמות ומקלות כמו יאיר נתניהו בהליך זה. ראשית, לאחר שלא הגיש כתב הגנה במועד, הוצע לו מפי הרשם שדן בתיק בבית משפט השלום, לשלם 5000 שקל בלבד ולסיים בכך את הפרשה והוא סירב. הרשם גם רמז בהחלטה לנתניהו שלא כדאי לו להישאר עם טענת ביטול מחמת צדק בלבד, והוא סירב לתקן את הבקשה. בבקשה לביטול בפני השופטת כוכבה לוי, נתניהו קיבל שעתיים של חקירה ארוכה לבסס טענותיו ולא הייתה לו טענת הגנה. לאחר מכן, באופן חריג, הוא זכה להגיש שני ערעורים (זו לא טעות, שניים) על אותו פסק דין, ושניהם נדונו בבית המשפט המחוזי במקביל, כך שהוא זכה ב״פורום שופינג״ של שני מותבים מקבילים. לאחר שאחד מהם נדחה, הוא קיבל אישור חריג מבית המשפט העליון - לעכב הגשת בקשת רשות ערעור על הערעור במעל חצי שנה, עד שיראה מה תוצאת הערעור השני ואז יחליט אם להגיש בקשת רשות ערעור. איש מאיתנו לא מקבל הזדמנות כזאת. במחוזי הוצע לו לסיים את כל ההליכים בתשלום של 150,000 שקלים והוא שוב סירב. בהמשך הגיש שתי בקשות ערעור לעליון (זו לא טעות, שתי בקשות מקבילות) בתקווה לקבל אולי תוצאות טובות באחת מהן. בהמתנה לפסק הדין, ראש הממשלה עצמו כתב - ברמז עבה לבית המשפט - שנעשה עוול לבנו והוא מקווה שיתוקן בערעור האחרון. על שני ערעורי הסרק לעליון שנדחו - נתניהו גם לא נדרש להפקיד ערבון וגם לא שילם הוצאות למדינה או לתובע. מי מכם היה מקבל תנאים כאלה? מי מכם היה זוכה להעסיק 8 שופטים ב-3 ערכאות ב-5 ערעורים? מי מקבל ארכה בת חצי שנה להחליט, לפי תוצאה בהליך עתידי, אם הוא מגיש ערעור על הליך שהסתיים, הרבה אחרי הזמן? התשובה היא אחת - יאיר נתניהו. וזה, אולי, הדבר היחיד החריג בתיק, ש״לא היה מעולם קודם״. הא ותו לא.

בסופו של יום – תיק משפטי פשוט, לא תקדימי ולא חריג. נתבע אחד לא הגיש כתב הגנה במועד. קיבל פסק דין בהיעדר הגנה. בחר שלא לטעון להגנה מטעמי שיקול דעת אלא אך ורק מטעמי צדק (בטענה יחידה שדבר הדואר לא הגיע). עד מטעמו הוכיח שהדואר כן הגיע. כל השאר הוא הרחבה.