1. בג"ץ הורה לבנימין נתניהו לפטר את אריה דרעי. זו השורה התחתונה של פסק הדין (18.1.23). לעשרת השופטים שתמכו בהחלטה היו הנמקות שונות, שלהבדל ביניהן יש חשיבות מעשית רבה. לפני כן נעיר, שבפסילתו של דרעי תמכו שלושה מבין ארבעת השופטים הנחשבים לשמרנים ואשר אותם מינתה איילת שקד: דוד מינץ, יעל וילנר ואלכס שטיין. רק יוסף אלרון, גם הוא מאותה קבוצה, סבר שיש לדחות את העתירות ולשלוח את נתניהו ליו"ר ועדת הבחירות המרכזית, השופט נעם סולברג.

הנשיאה אסתר חיות, המשנה לנשיאה עוזי פוגלמן והשופטים יצחק עמית וענת ברון קבעו שמינויו של דרעי הוא בלתי סביר בצורה קיצונית, בשל עבירות המס בהן הודה לפני פחות משנה ואשר מצטרפות לעברו הפלילי הישן. פוגלמן וברון אף מדברים על דפוס פעולה עברייני של מי שחוזר לסורו שוב ושוב. ההנחה הייתה, שבתרחיש הכי גרוע מבחינתם - נתניהו יפטר את דרעי והם יחכו חודש-חודשיים לאישור הרפורמה של יריב לוין שתבטל את עילת הסבירות.

זה היה בעייתי ביותר (מבחינה חוקתית וציבורית, לא מבחינת ממשלת ההפיכה הזאת): המשמעות הייתה, שהכנסת תתבקש לאשר בצורה חסרת תקדים חוק שיבטל בצורה רטרואקטיבית פסיקה פרסונלית של בית המשפט העליון. מהלך שכזה היה מעמיד בספק את הלגיטימיות הציבורית של הממשלה, אשר לא רק חותרת תחת עצמאות בתי המשפט - שבלעדיה אין דמוקרטיה - אלא אף עושה זאת כדי לאפשר לעבריין מורשע ספציפי לקבל בה תפקידים בכירים.

2. אבל בפסק הדין יש הנמקה נוספת ושונה לחלוטין: פסילת המינוי בשל מניעוּת והשתק, לנוכח העובדה (שכעת היא בבחינת פסק דין חלוט) שדרעי הבטיח בצמוד להסדר הטיעון בעבירות המס לפרוש מהחיים הפוליטיים, הפר הבטחה זו למחרת וכעת רוצה להיות שר בכיר. אגב, הדברים הללו למחרת - אני לא הולך לשום מקום, בבחירות הבאות אעמוד בראש ש"ס ואהיה שר - ממש הרגיזו חלק מהשופטים, שכן הם לימדו שההכרזה הייתה מצג שווא, כפי שמגדיר אותה פוגלמן.

ההבטחה הזאת מונעת ממנו להתמנות (השופטים לא נדרשו לשאלה לכמה זמן, אבל נראה שלפחות לקדנציה הנוכחית), ומאחר שדרעי הצהיר משהו בבית המשפט - הוא מושתק מלהעלות כעת טענה הפוכה בהליך אחר. זו הייתה הבטחה לציבור כולו, לא רק לבית המשפט, ציינו חלק מהשופטים. הם לא סגרו את הדלת בפני דרעי; הם טרקו אותה ונעלו בשלושה בריחים.

השופטים דפנה ברק-ארז, אלכס שטיין, דוד מינץ וחאלד כבוב אמרו במפורש, כי די בכך כדי לפסול את המינוי. מדבריה של השופטת יעל וילנר השתמע שבעיניה זה נימוק מכריע עוד יותר מאשר חוסר הסבירות, והשופט עופר גרוסקופף השתמש בו בצורה חלקית. את ההנמקה הזאת הרפורמה של לוין לא מתיימרת לבטל (נכון לעכשיו; הכל אפשרי אצלם) - וכאמור היא אמורה לסתום את הגולל על מינויו של דרעי. סביר להניח שאם יהיה צורך, גם השופטים שבחרו בעילת חוסר הסבירות יצטרפו להנמקה הזאת ויפסלו את המינוי.