על השיר 'הסולם' מאת בלפור חקק

השנה יצא לאור ספר שיריו של בלפור חקק "סולם הכלים השבורים" (2023), והשיר הפותח נקרא "הסולם". המחבר לא במקרה מיקם את השיר בפתח הספר, והוא רואה בו שיר מוטו: שיר שמציג את התפיסה השירית שלו. בחרתי, על כן, לפענח את המסרים של שיר זה. יצאתי לטפס בסולמו של השיר, להבין את עולמו הרוחני של המשורר (בו-זמנית יצא לאור ספרו של הרצל חקק "השיר שלא שרו מעולם", ובעתיד אביא שיר מתוך ספרו).

הסולם / בלפור חקק

הִשְׁכַּמְתִּי בַּבֹּקֶר
לִכְתֹּב שִׁירַת שַׁחֲרִית,
תְּפִלַּת הַמִּלִּים

בַּמִּדְבָּר הָיִיתִי, וְרַק שָׁם
נִפְתְּחוּ לְפָנַי שַׁעֲרֵי תְּפִלָּה
נְעוּלִים

מִקֶּדֶם לַתֹּהוּ הָיוּ מַלְאָכִים
וְהָיִיתִי בְּעֶצֶם הַסְּעָרָה,
אָז הוּחַל לִקְרֹא בְּשֵׁם
הַשִּׁירָה:

מִתּוֹךְ הַקְּלִפּוֹת וְהַנִּיצוֹצוֹת
בָּאוּ אֵלַי הַשִּׁירִים
מִסֻּלַּם הַכֵּלִים הַשְּׁבוּרִים

כל שיר של בלפור חקק, וכן גם כל שיר של הרצל אחיו התאום, עשירים ברעיונות בכל הרבדים: פשט, רמז, דרש וסוד. הפעם, כאמור, אכתוב על שירו של בלפור חקק - "הסולם" מתוך ספרו "סולם הכלים השבורים" שיצא לאור בשנת 2023.

המשורר כתב שהוא קם מוקדם בבוקר "הִשְׁכַּמְתִּי בַּבֹּקֶר" וכמו שיהודי משכים לתפילת שחרית, הוא השכים "לִכְתֹּב שִׁירַת שַׁחֲרִית" שהיא עבורו "תְּפִלַּת הַמִּלִּים". המשורר היה במדבר ורק שם הצליח להתפלל היטב:

"בַּמִּדְבָּר הָיִיתִי, וְרַק שָׁם
נִפְתְּחוּ לְפָנַי שַׁעֲרֵי תְּפִלָּה
נְעוּלִים"

הוא לא מסביר מה גרם לכך שדווקא שם חש שנפתחו לפניו שערי התפילה אשר קודם לכן חש שהיו נעולים. בבית הבא מתברר שהיה תוהו, אותו ניתן להבין כ"בלאגן" כלשהו שהיה בחיי המשורר או כ"ריק".

"מקדם" לו - באחד מצדדיו, או לפניו היו מלאכים. המילה "מקדם" הזכירה לי את הכתוב בספר בראשית (ג', כ"ד): "וַיְגָרֶשׁ אֶת הָאָדָם וַיַּשְׁכֵּן מִקֶּדֶם לְגַן עֵדֶן אֶת הַכְּרֻבִים (המלאכים) וְאֵת לַהַט הַחֶרֶב הַמִּתְהַפֶּכֶת לִשְׁמֹר אֶת דֶּרֶךְ עֵץ הַחַיִּים".

המשורר משתמש בשורש ה.י.ה לגבי המלאכים וגם לגביו: "הָיוּ מַלְאָכִים" "וְהָיִיתִי". הוא היה "בְּעֶצֶם הַסְּעָרָה" - בעיצומה של סערה שיכולה לטלטל את האדם. ומה עזר לו להתמודד עם הסערה ולהינצל ממנה? השירה.

השירה היא קדושה

אצל בלפור חקק השירה היא קדושה:

א. היא כמו תפילה עבורו.

ב. בתורה כתוב "אָז הוּחַל לִקְרֹא בְּשֵׁם ה'" (בראשית ד', כ"ו). בלפור לקח פסוק זה ושינה בו רק מילה אחת, במקום שֵׁם ה' שָׂם את השירה:

"אָז הוּחַל לִקְרֹא בְּשֵׁם
הַשִּׁירָה"

הוא חש שהשירים באו אליו "מִתּוֹךְ הַקְּלִפּוֹת וְהַנִּיצוֹצוֹת", "מִסֻּלַּם הַכֵּלִים הַשְּׁבוּרִים". מושגים אלו לקוחים מתורת הסוד. הקליפות מכילות ניצוצות מהקדושה. תפקידו של היהודי הוא לגלות את הניצוץ האלוקי החבוי בדבר שיכול להיות שייך לחי, צומח או דומם, לא להשאירו במקום בו הוא מוסתר ומכוסה אלא להעלותו לדרגה של קדושה.

הרב אורי שרקי הסביר: "עבודת העלאת הניצוצות, זהו מקצוע כללי המתפרס על תחומים רבים ובא מהלך רוח כללי, שהאדם משתמש בכל הסובב אותו למטרה חיובית ומעלה הכל אל הקודש, לפי מדרגתו הוא. ככל שהאדם עובד נכון בהעלאת ניצוצות, כך דעת אלוקים שלו מתעמקת "וּמְגַלִּין לוֹ רָזֵי תוֹרָה", ויכול אף לזַכּות אחרים ממה שהשיג "וְנַעֲשֶׂה כְּמַעְיָן הַמִּתְגַּבֵּר וּכְנָהָר שֶׁאֵינוֹ פּוֹסֵק".

אפשר להסביר על דרך הפשט: המשורר חש שיש לו "קליפות" העוטפות את נפשו וככל שהוא מקלף קליפה אחר קליפה הוא מגלה עוד ועוד דברים על עצמו וכותב עליהם בשיריו.