פרס נובל

בלילה וביום, בשרב ובצינה, באפלה ובאורה, בקומם ובשוכבם, חולפת במוחם של חלק מהאנשים הרואים עצמם כאדוני הארץ, מחשבה, הרהור קל, ספק אפשרות הגורמת לגופם לרטוט, לשפתיהם להתחשק, למצחם להתכווץ, לאגרופם להיסגר, לליבם כמעט ולפרוח. רק מרסיס המחשבה, בשרם נעשה חידודין חידודין וגופם כמו נסרק במסרקות של ברזל, על הצמרמורות בגב התחתון כבר כתבנו?

ראש הממשלה, בנימין נתניהו, מי שהוביל עם נשיא ארה"ב דאז את הסכמי אברהם המבורכים, הסכמים שגומדו, הוקטנו, כווצו, ודווחו כאירוע שולי וזניח על-ידי מתנגדיו בתקשורת ובפוליטיקה הישראלית, מוביל יחד עם נשיאי ארה"ב וסעודיה מהלך דרמטי, מכונן, היסטורי. במציאות אחרת היה נתניהו מועמד טבעי ביותר להתעטר בתואר חתן פרס נובל לשלום, זה לא קרה בהסכמי אברהם שנעשו על-ידי שני מנהיגים "הזוכים" לדמוניזציה שיטתית, מובנית, ארסית, מבית ומבחוץ.

וכעת, רק המחשבה שבעוד חודשים אחדים של נורמליזציה ייחתם הסכם שלום היסטורי, ראש הממשלה יירשם בדפי ההיסטוריה כמי שדאג לביטחון ישראל והוביל לכינון יחסי שלום עם מלכת העולם הערבי סעודיה, מדירה שינה מעיני אויביו הפוליטיים והאישיים המרים. חלקם אינם מוכנים ליטול סיכון וכבר פועלים במלא המרץ שהיה לא תהיה.

המכתבים מוכנים, מכתבי ארגוני השרברבים, הפרופסורים, רופאי השיניים, הגינקולוגים, עובדי הנמל, ההייטקיסטים, הסופרות והסופרים, מפכ"לי המשטרה בעבר, לוחמי ההגנה האווירית, המתנדבים והמתנדבות, הרבנים הרפורמים, בונות הציפורניים, איגוד הבלונאים לימי הולדת, ארגון הפוליטיקאים חסרי המעש ואלופי התסכול, לצד רבי אלופי השנאה, יועצים משפטיים בעבר, קלדניות בהווה, בוגרי להקת המחול עם רגל שמאל, בוגרי מלחמת השחרור, והרשימה נמשכת.

גם השפחות עם הגלימות האדומות והכובעים הלבנים עורכות בימים אלה חזרות מפרכות להליכה שמוטת ראש ונטיית גב, מיטב המיצגים מחדשים חייהם, מפרעה דרך המן ועד עמלק ואנטיוכוס, מאייכמן דרך מוסוליני ועד היטלר, כולם מוכנים להופעת חייהם, הקרקס הנודד ברחבי ישראל והעולם. אגף הגמלאים אף הוא בשיא תפארתו, מוכן ומזומן לצאת חוצץ נגד הסיכוי לשלום. השלטים כתובים, אדום שחור, ד. מ. ו. ק. ר. ט .י .ה, החרפות והגידופים מחווירים אל מול הנאצות ושיח הביבים. איזה כייף יש טעם לחיים.

בושה - בושה - בושה - זמבורות וחלילי שנאה לצד דגלי ישראל מבויישים. האחים לחוסר חשק יחד עם הנפולת של הנמושות שוקדים על מיצגים אורקוליים, מחפשים קירות זכוכית וכיכרות מרכזיות ברחבי העולם להבאיש את ריחה של מדינת ישראל לעיני כל העולם. בתי הדפוס נכנסו לכוננות, המדפסות החלו לעבוד במשמרות, ערמות ערמות של פרסום פשקווילים נגד מדינת ישראל, הדפסת כתבי אישום לכבוד שונאי ישראל ומבקשי השמדתה, ראיונות בעולם על מדינת האפרטהייד, הכובשת, המדכאת, הגזענית, מדינת ישראל.

קבוצות הסער המשתמשות בדרגותיהן ובתפקידיהן בעבר כבר מוכנות להפיץ את בשורת ה"אני מאשים" נגד טוהר הנשק, נגד חיילי ומפקדי צה"ל, נגד ראש הממשלה ונגד חלק מהשרים שלפעמים מזכירים לאנשים מסוימים נועלי מגפי עור.

בנימין נתניהו, האיש שהוקע בעולם על-ידי הנפולת של נמושות וקומץ מופקרים וחסרי אחריות, מחוץ לאולם האו"ם, מעל חומות כלא אלקטרז וברחובות ניו-יורק, פועל יחד עם נשיאי ארה"ב וסעודיה לכונן שלום שובר שיווין במציאות המזרח תיכונית. ראש הממשלה מוביל מהלך היסטורי שיישנה באופן דרמטי את יחסי מדינת היהודים הדמוקרטית עם העולם הערבי, יש לקוות ולהאמין שטובת מדינת ישראל, ביטחונה ואופיה עומד כל העת לנגד עיני ראש הממשלה בעת הובלת התהליך.

כאזרחי מדינת ישראל היהודית והדמוקרטית אנו מייחלים להסכם ראוי ועוצמתי, הסכם שאינו פוגע כמלא הנימה בביטחון ישראל, הסכם שיזכה לקשב, ללא רעשי רקע, ללא אינטרסים פוליטיים צרים, ללא פוזיציה. הסכם שייבחן אך ורק על-פי תועלתו למדינת ישראל ואזרחיה, הסכם מחולל שינוי במציאות המזרח תיכונית. מצופה שראש הממשלה ישמע, יקשיב רוב קשב לגורמים הביטחוניים, המדינתיים בסוגיות השונות אותן יעלו בקבינט ובפורומים נוספים חשובים ויקבל את ההכרעה הנדרשת.

לא פרס נובל הוא העיקר, לא תשואות האומות המאוחדות הן החשובות, לא עוד שורה בוויקיפדיה היא המהות, לא עוד טקס בבית הלבן הוא חזות הכל. שלומם וביטחונם של אזרחי מדינת ישראל היום ולדורות הבאים הוא העולה על הכל. לתהליך היסטורי זה ראוי שיהיו שותפים רבים ככל האפשר מהחברה הישראלית, ובהם חברי האופוזיציה וחברי הכנסת מהרשימות הערביות השונות שהצביעו נגד הסכמי אברהם. זהו הסכם היסטורי הנוגע לחיי כל אזרח ואזרחית במדינה. וכשהמסע יתקדם, כשהחלום יתחיל להתגשם, כשהתקווה תקבל תחושת מציאות, ראוי שעם ישראל כולו יתלכד סביב ראש הממשלה. זה לא רק בנימין נתניהו, זה בעיקר מדינת ישראל.