חרפה עכשיו

השקעה אינסופית של זמן ומרץ בלוליינות מכוערת שתכליתה הנצחת האפליה בין אזרח לאזרח בהיבט השוויון בנטל היא בלתי ראויה בימים כתקנם, קל וחומר בימים הנוראים שבעיצומם אנו נמצאים כבר כחצי שנה. לא מדובר בשרידותה של הממשלה, מעשה פסול בדרך העקלקלה שבה מנסים להאריך את ימיה, אלא בשרידותה ובהמשכתה של האפליה המקוממת בין דם לדם, כאשר דם רב כל כך נשפך במלחמה עקובה מדם. חטא זה משותף גם לבנימין נתניהו, ראש הממשלה, וגם לבני גנץ, הטוען לכתר.

אין צורך בחוק גיוס מגזרי ובוודאי שאין צורך בחוק השתמטות מקומם. החובה לשרת צריכה לחול על כל בני ה-18 ובנות ה-18, כאשר משך השירות - 3 שנים - והשכר הניתן לחיילי החובה צריכים להיות אחידים לכולם: בנים ובנות; חילונים, דתיים וחרדים; נח"לאים ותלמידי ישיבות ההסדר; יהודים וערבים; אזרחים מכל מגזר. צה"ל - והוא בלבד, בהתאם לצרכיו - הוא זה שצריך לבחור ראשון את הדרושים לו מבין המועמדים לשירות ביטחון. מי שצה"ל אינו זקוק לשירותיו - יתכבד וישרת שירות אזרחי (לא שירות לאומי, ביטוי המהווה בעיה שניתן להבינה עבור האוכלוסייה הערבית), באותו אורך - 3 שנים - ובאותו שכר.

אין צורך ואין יכולת לגייס בכוח. הגיוס הוא חובה והוא גם זכות, הזכות לשרת. מי שאינו רואה בכך זכות, יתכבד ויוותר על זכויות אחרות, בראש ובראשונה כספיות. אסור למדינה להעניק פרס למי שמשתמט ולמי שמוותר על החובה ועל הזכות להגן עליה, ועל כן כל המחזרים אחרי המשתמטים משיקולים פוליטיים מגונים שוללים את זכותם לקרוא לאחרים אל הדגל.

יום יום אנחנו שוב נוכחים לדעת שכל הארץ חזית, ועל כן נכון לדרוש שכל העם יהיה צבא, בלי טריקים ובלי שטיקים, בלי הנחות משיקולים פמיניסטיים, "מצפוניים", חרדים, או כל שיקול אחר. הפטור היחיד ראוי שיינתן רק למי שמטעמים רפואיים אמיתיים אינו מסוגל להתגייס.

כבר ראינו שיש צורך קיומי להגדיל את צה"ל ואת גופי הביטחון האחרים, ונסתמו טענותיהם של מי שטענו בעבר שצה"ל אינו זקוק לחרדים. עם זאת, יש לנהוג בהגינות, וכשם שצה"ל דואג לתנאי שירות ראויים לבנות, כך חובתו לדאוג לתנאי שירות הולמים לחרדים. נראה שתנאי השילוב הוותיקים הקיימים עבור חילונים ודתיים יכולים - בהתאמות מסוימות - להיות מתאימים גם לחרדים. ההשתמטות היא חרפה. גיוס החובה, כשמו כן הוא, גם חובה וגם לכל.